מספרים, משחקים, תרגילים ותחנונים

להלן הודעה חדשה, שבעצם כבר ידועה, אבל אולי חשוב להבין את ההקרבה האישית הגמישה לטובת האומה:

לפיד הודיע לבנט: לטובת איחוד עם איזנקוט – אני מוכן לעבור למקום ה-3.

עד כאן ציטוט שמעורר סקרנות, והתוכן גם מלא משמעות.

קודם כול, לטובת הציונות שלא דוגלת בסרבנות, רודנות, סיפוח או גזענות, למה צריך לסגת מהעמדה בביישנות? למה בעצם להיות מספר שלוש אצל נפתלי, שמסרב להחלטת החלוקה שהקימה לנו מדינה, ולא מספר שתיים אצל גדי?

מדוע עולה הרושם שהחיבור הרענן, שפעם עבד לתקופה קצרה, לא ממש מצליח להתרומם, אולי בגלל שחסר בצוות מנהיג ישר עם ניסיון צבאי, קרבי וביטחוני?

האם הקריאה האחרונה מעידה שהשותפים נואשים לעוד חיבורים לאחר שעשו למי שהיה זה שהציע לגבש צוות לוחמים תרגילים?

יתכן שעכשיו גדי מבין שיש במערכת הפוליטית אנשים שאפתניים שרואים עצמם ראויים יותר מאחרים, אפילו שהם לא היו קצינים בכירים שמופקדים על כול החיילים אלא אנשי עסקים מוצלחים וממולחים שאוהבים מזומנים.

למה שגדי יחבור לפוליטיקאים שתלטניים, גאוותניים ונכלוליים שכנראה חושבים על תפקידים יותר מאשר על נאמנות לשותפים?

זה כלל לא חשוב מי בסוף יעמוד בראש המחנה הדמוקרטי שיחליף את הנאשם הפלילי. הציבור הישראלי יחליט בקלפי או שהשותפים יצביעו, ויבוא לנו משטר אחראי שאינו עברייני, סרבני, חמדני, רודני, גזעני או הרסני לחזון הלאומי.

קצת מוזר לראות שעכשיו נפתלי מזמין את גדי לשבת תחתיו במקום שני אחרי שהוא לקח לו את ההצעה לגיבוש צוות חלופי באופן קצת שתלטני, ערמומי ונכלולי.

קישור למאמר בוואלה.