בצר לי אני שר

גם כאשר כל הזמן יש איום קיומי מותר לנסות לעשות משהו חיובי.

אחרי שבמשך כמה שנים שומעים אגדות מעניינות ומפחידות שמסופרות לילדים מנומנמים, נותר אצל צעירים הרושם כאילו בסוף הדברים תמיד מסתדרים.

אחרי שקצת מתבגרים, לומדים, ניכווין ברותחין, כושלים, חשים תסכולים, מקבלים עונשים שונים, מחכימים ומשכילים, נעשה ברור שהחיים בעצם קצת שונים ממה שדווח במשך שנים. למעשה, מסתבר שקיים פער די גדול בין העלילות והישועות המופלאות שבסיפורים עם הציורים לבין המכות, האכזבות והצרות שכבני אדם אנו חוות וחווים.

אחרי שהמתבגרים מבינים שהאגדות כנראה נועדו בעיקר להרדים ילדים בעזרת הסבר שיש המון איומים קיומיים, לפעמים גם קולטים שיש צורך לפעול כדי לשפר את מצב הדברים.

כשהייתי צעיר שאלו אותי, כנראה בגלל שאהבתי לשיר לעצמי בקולי קולות, באיזה מכלי הנגינה הקיימים ארצה להתאמן במשך שנים רבות.

בחרתי בחצוצרה אחרי שזכרתי שראיתי ושמעתי איש נחמד, שחום ועגלגל שחייך בשפע שיניים צחורות ועמד באמריקה על הבמה כדי להשמיע לצוהלים מוזיקה עליזה.

שנים רבות ניסיתי להיות שחור, שמן, חביב ומשעשע, אבל הגם שאני נושף כל ערב וממשיך להתאמן בהתמדה עד היום עדיין לא הגשמתי את חלומי בהצלחה מלאה.

יודעי דבר מספרים שכדאי למודאגים, לחרדים ולסובלים לקבל את רצונו באהבה אחרת חשים אכזבה, או תוהים “למה?” בלי אפשרות אי פעם לקבל תשובה מלאה או כזו שתשנה את מה שכבר היה.

קישור ליוטיוב. קישור למאמר בשם- השערה פרועה אינה אבחנה חסויה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.