חלומות ילדות, מציאות ומיקריות

חלומות ילדות, מציאות ומיקריות

מסתבר שמאמר ישן וקצת חושפני עלה לפני איזה שנה, ומאז כבר מזמן שכחתי מהווידוי האישי. לגמרי במקרה היום הפוסט העתיק קיבל לייק, וניגשתי לראות מה כתוב שם, שכן אני קצת סקרני. לתדהמתי, ראיתי שכתוב שם עלי, על חיי וילדותי, ותמהתי מה גרם לי לחשוב שהסיפורים הללו צריכים לעלות בציבורי. אפשר לחשוב שמישהו מתעניין בי או שיש לי איזה תפקיד לאומי חיוני.

הדבר היחיד ששימח אותי היה לראות שם סיפור על מורתי, שכן אתמול דיברנו ארוכות, ומלכה מורתי הנפלאה שמזמן הפכה לעיתונאית מעולה הסכימה ברוב טובה להיות חלק מהצוות בעיתון ברשת שהקמתי אך לאחרונה בעבור החזון הציוני.
ציטוט:
לכבוד סוף השבוע מותר לכתוב משהו שאינו פוליטי, פלילי, נכלולי או נוגע למשבר חברתי, כלכלי, לאומי או לעוד איזה איום קיומי? מותר לספר משהו אישי בציבורי?

בכיתה ב' כנראה שכבר קצת פחות פחדתי ולכן העזתי לגייס שני חברים בהפסקות, לעשות חזרות, ואז להעלות בפני הכיתה והמורה מערכונים קצרים עם בדיחות. זה היה קורה בימי שישי לפני שנסענו הביתה להדליק עוד נרות ושוב לטעום חלות.

למרבה הצער, ההרגל המגונה לעלות על במה כדי להראות כשוטה ולגרום לאנשים לצחוק מזה לא לגמרי עבר, ובמהלך ילדותי ונערותי לא הפסקתי לנסות לשעשע את הצוות והחבר'ה.

למעשה, לקחתי את הרעיון להיות בדרן או שחקן די ברצינות, והתמדתי להשתתף בשיעורי תיאטרון ודרמה בכל הזדמנות. בסוף התיכון כתבתי עם חברים מחזה ביקורתי ומצחיק על אנשי הצוות, על התלמידים ואודות רגעים מאוד משעשעים שהתרחשו במוסד החינוכי, ואז שכחתי מכל זה, והלכתי להיות שיריונאי.

אחרי שבין היתר הייתי קצין שיריון בלבנון החלטתי שהיעוד הנכון, זה שכדאי לבזבז עליו את מעט הזמן שברוב חסדו העניק לי האל העליון, יהייה לנסות לוודא שאין בעולם זדון, מדון או יגון.

יתכן שמהסיבה הזו, אינני בדרן מוכר, חצוצרן מעושר, או זמר חתיך שמסלסל בקולו על אהבה נכזבת והגורל האכזר. מצד שלישי, אנשים לא ממש משתנים ולכן אפילו שבחרתי מקצוע שעיקרו לנסות לסייע לסובלים כנראה שיש בי שרידים מהחלומות הקודמים.

למרבה תמיהתי מורתי לספרות והמורה שלי לדרמה ותיאטרון חברו אלי בפייסבוק, וזה מאוד הפתיע ושימח אותי, אפילו שלא ממש הבנתי מה מעניין בי. דומני שמוריי מנערותי אפילו מעיינים מידי פעם בעניות דעתי, שכן היום קיבלתי את המסר המפליא: הכתיבה שלך ספרותית – בטוח שבחרת מקצוע מתאים ליכולותיך?

למטה העתק מתשובתי:

פעם לימדת אותי להיות משהו אחר לגמרי ומאוד נהניתי, ולכן אתה כנראה צודק עזרא. גם מורתי לספרות פעם אמרה דברים דומים ואפילו אבי. מצד שני, נסיבות חיי המעניינים והמשימה לתיקון עולם מהכתובים נראו יותר חשובים מלשעשע את כולם, לקבל מחיאות כפיים או צחוקים רועמים. תודה על המחמאה. אם האגו שלי היה חשוב הוא בטח היה מסמיק מגאווה ושמחה.

עד כאן ציטוט.

יתכן שאפשר לנסות לעזור לסובלים לחוש יותר מאושרים וגם להשתדל להצחיק צופים, אפילו שהחיים קשים. לא חשבתי לשוב לכתיבה הרבה מאוד שנים, אבל כנראה שלדעתנים פטפטניים קצת קשה להיות שקטים וסבלניים כל החיים.

כמובן, הדבר נכון במיוחד כשיש מסביב המון קילקולים נוראיים ומזיקים, כשאנשים סובלים בגלל נוכלים וקצת קשה לצפות לישועה משומרי הסף הכנועים והאילמים, שכן יתכן שגם הם נפלו קורבן לסחיטה באיומים.

לכבוד היה לי לשמוע ממורה נערץ ומוכשר לשעבר שהוא סבור שהייתי צריך להיות משהו אחר, ואולי זה עוד לא מאוחר. אולי בעתיד אהפוך לאליל נוער? רק חסר לי שפע השיער, זה שחלקו כבר נשר, ויתכן שאהפוך לזמר מוכשר ומעושר או אולי לשחקן באיזה תיאטרון שנסגר.

אתמול קצת הזדעזעתי וגם די נדהמתי. בדרך כלל אני מעלה את הגיגי המשעממים בכל מיני עמודים ונחפז להגיב או להסביר דברים נוספים לאדישים בלי לבדוק כל מה שאחרים אומרים.

מתוך סקרנות נגשתי לראות מה כותבים המגיבים האחרים באחד העמודים וחטפתי חלחלה קלה, שכן פתאום הבנתי שפרט לשאר מגרעותי אני כנראה גם גרפומן פטפטן וחסר מעצורים.

אחרי שבמשך שנים כתבתי כמה אלפי מאמרים והעליתי את ההגיגים לעיון המשועממים, פתאום קלטתי שיתכן שאני קצת מגזים.

כדי להודות ביושר על הכשלים והפגמים לקחתי אחריות והודיתי בטעות, אבל לתדהמתי יאיר סיפר לי שאינו תמיד מסכים אבל הוא לא ממש סובל משפע הקישקושים הציוניים. מה אפשר לומר? האגו שלי בטח פרח לרחף מאושר בין העננים, אבל אנחנו כבר לא בקשר רציף די הרבה ימים.

אז מה עושים? שותקים? מתאפקים? ממשיכים? משלבים בין כל התחביבים? נחים? מצמצמים? מייסדים עיתון ברשת שלא קשור לנאשמים בפלילים? בטח אהגה בדבר במשך כמה ימים. ברוך השם, רעיונות לא חסרים לאנשים שלמרבה הצער נוצרו קצת יותר מידי יצירתיים.

עד כאן ציטוט שגרם לי קצת השתוממות, אולי בגלל המיקריות. בכל מקרה, אני מאוד מאוד שמח שלצוות עיתון ברשת בקרוב מאוד תצטרף מורתי הנהדרת לספרות.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן