אחוות לוחמים ופוליטיקאים בוגדניים

אחוות לוחמים ופוליטיקאים בוגדניים

תקופת ההכשרה הקשה והמתישה כנראה הסתיימה בהצלחה, אבל הדרך לא ממש הייתה קלה או נעימה.

קצין ישר, אמיץ ואחראי ספר את הצלקות בתום המסע והבין שבפוליטיקה אין אחדות ביחידה. למעשה, אחוות לוחמים, דבקות במשימה ורעות הם מושגים צבאיים. בזירה הפוליטית החוקים לגמרי שונים, וקצת קשה לסמוך על נאמנות השותפות והשותפים, במיוחד בזמנים לחוצים או קצת קשים.

מה לעשות? לפעמים צריך לקפוץ לביצה העכורה ולשכשך עם התנינים והכרישים פנים אל פנים כדי להפנים שיש רעיונות לאומיים שאולי נראים ראויים, אבל במציאות הם לא ממש מעניינים את רוב השחקניות והשחקנים, אולי בגלל שאנו נולדים אנוכיים, חמדניים ושתלטניים.

לא כל החיילים בצבא מתנדבים לעבור אימונים מפרכים ולשרת את המדינה כקצינים על מדים גם כשלא מוכרחים.

בדרך כלל, אנשים אחראיים, הגונים, מסורים, ציוניים ואמיצים מסיימים את המסעות, האתגרים והמבדקים ונעשים סגנים משניים, אבל נציגי ונציגות ציבור נבחרים על ידי בוחרות ובוחרים שלא תמיד מתעניינים בכישורים האישיים כמו במילים, בהבטחות שמופרחות למיקרופונים, ברוח ובצילצולים.

טוב מאוד ששר הביטחון כבר צבר ניסיון ומבין שבפוליטיקה אין חברים אלא רק אינטרסים אישיים, ולא תמיד הם לאומיים כמו אצל קצינים במדים. חבל שהגילויים גרמו לו אכזבה וצער, אבל כאמור, בפוליטיקה החוקים קצת לגמרי שונים, ומצויין שבני מבין את הדברים.

ציטוט:

השר חילי טרופר בריאיון: “תקעו לגנץ סכינים בגב – בזמן שהוא כבר מדמם”

“הוא מאוד מצולק”, מספר שר התרבות והספורט חילי טרופר. “הכאב הכי גדול זה כשאנשים שאתה הולך איתם דרך וסומך עליהם מפנים לך את הגב כשהספינה מיטלטלת. הרגעים הקשים ביותר היו כשהאנשים הכי קרובים נטשו. הוא הרגיש שהיועצים, השרים וחברי הכנסת, שעברו איתו הכול – תוקעים לו סכינים בגב בימים שהוא ממש מדמם ציבורית. הוא תמיד אמר לי בחדר – ‘כשזה בא מבחוץ, זה לא מרגש אותי. כשזה בא מבפנים – זו צלקת'”.

עד כאן ציטוט.

מה אפשר לומר? דומה שששר הביטחון סיים את הטירונות בהצטיינות, וכבר יותר ברור לו שבזירת הפוליטיקה אין חברות או רעות אלא בעיקר תחרות, נכלוליות ואנוכיות.

חוץ מזה, פעם היו רבות ורבים שסברו בטעות שחבירה לנאשם פלילי במקום לתת לו להשתולל חופשי היה מעשה בוגדני.

דומה שהיום כבר לגמרי ברור ששר הביטחון הקריב את שמו הטוב בציבור כדי למנוע אסון הרבה יותר חמור. בזכותו הנאשם הנכלולי כבר לא אוחז בהגה הלאומי, וכנראה שגם תיחקר באופן ממלכתי ורשמי פרשת שחיתות חמורה שהושהתה ונידחתה עד עתה, והיא בעלת היבט ביטחוני, לאומי וקיומי.

הסקרים מראים בבירור שהציבור מאוד מעריך את בני, שאינו פוליטיקאי מקצועי. מצער לחשוב שהטירונות הפוליטית שלו הייתה חווייה לא נעימה, במיוחד החלק שכלל עבודה עם הנאשם הפלילי, שכן הוא כזבן סדרתי ועבריין נכלולי.

קישור למאמר ב-N12.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה עד שנת 2014 באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס ליד ניו יורק. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן