אל לשחיטה

אל לשחיטה

מה שכתוב למטה אינו בדיחה אלא הצעה שאולי תתאים לרוח התקופה.

כידוע למי שיודעת ויודע, אסור ליהודים להתפלל בהר הבית מחשש לרמיסה של מקום קדוש בשגגה.

אין באמת סיבה לדאגה או לתחושת קיפוח קשה. האל לא באמת שוכן בגבעה, שכן מקומו ברקיע. למעשה, יודעי דבר מספרים שהוא קיים בכל מקום, בכל זמן ובכל פינה. זו כנראה טיבה של השכינה, שהיא די מופלאה.

והרי הצעה כשרה שאולי תשמע קצת מוזר בהתחלה, אז כדאי להרהר בה לרגע.

יש בארץ אזרחים משונים, שאינם ממש דמוקרטיים או שוויוניים, הרוצים לחיות כמו בימי הנביאים, העמלקים, הפרעונים, האשורים, הבבלים, היוונים והרומאים. כנראה שזה קורה בגלל מחשבה הזוייה ומלאת ערגה שפעם הימים היו יותר יפים. אומנם, לא היו בתקופת המקרא רופאי שיניים, חיסונים, ניתוחים, טלפונים סלולריים, כלי רכב ממונעים או כאלה שעפים ליעדים תיירותיים, אבל למאמינים משום מה נדמה שפעם כולם וכולן היו יותר שמחות ושמחים.

בדמוקרטיה מרשים לכולם ולכולן להאמין באופן חופשי וגם להשמיע דברים, כמובן, כל עוד לא נגרמים נזקים לאחרות ולאחרים. למעשה, מי שרוצה בכך יכול לגדל ביכורים משבעת המינים או לרעות כבשים ועיזים, ממש כמו שמתואר בכתובים.

למרבה הצער, אנחנו עדיין לא מגדלים מוצרי בשר טעימים מתאי גזע קטנים ולכן פה ושם כל יום מתבצע טבח אכזרי בהמון בהמות וכל מיני בעלי חיים. אצל רוב התושבות והתושבים הנרצחים הופכים למוצרים, והמקפידים לחיות על חשבון אחרים מסכימים לשים על האריזה חותמת קטנה, אבל רק בעבור מזומנים.

בגלל שמימלא אנו מבצעים שואה יום יומית נוראה בבעלי חיים, שיש או הייתה להם אמא, למטרות תזונה, יש אפשרות להמשיך לעשות זאת אבל גם להכניס קצת יותר פרנסה.

צריך לפרסם את האירועים שמתוארים למטה ברבים ולמכור כרטיסים לכל המאמינות והמאמינים.

לזירת אצטדיונים גדולים, הומים ודחוסים יובאו נא כמה שוורים אדומים, כשרים, זועמים, תוקפניים ונרגזים. מולם יתייצבו רבנים מלומדים, כשהם אוחזין בטלית שכולה ארגמן ובחרב חדה ביד השנייה. כמובן שאפשר גם לעטות בגדי לוחמי שוורים עם נצנצים, אבל לא מוכרחים. במילא קצת קשה להתרוצץ בחליפות, ציציות וחרבות שלופות אחרי בהמות כבדות, מסוכנות וזריזות.

הרבנים בזירה יקבלו תשואות ועידוד מהיציע, ינסו להסתער על הבהמות העצבניות כדי לבצע טיקסי שחיטה כשרים, והן כנראה יראו להם קרניים. יתכן שפה ושם תהייה לאיזה רב הצלחה משמיים, והקורבן מייד ילקח מזירת הפשע כדי לשמש מזון טעים ומזין לעוללות ולעוללים.

מצד שני, לא בטוח שרבנים מלומדים שאת רוב הלילות והימים מעבירים כשהם יושבים והוגים יצליחו לתפוס את השוורים הזריזים, אבל הכל ברצונו של השוכן במרומים.

למרבה המזל, את הקדושים המזוקנים והישישים שחלילה יפלו, ירמסו או ישופדו בזמן מילוי תפקידם למען קידוש השם לא יהפכו לקציצות, לאומצות או למאכלים כשרים אחרים.

בצורה זו אפשר להשיג כמה מטרות במכה. הרבנים ששוחטים בעלי חיים בצורה לגמרי כשרה יקבלו הזדמנות להראות את גבורתם הרצחנית בפני הקהילה, הטקס עצמו יביא הכנסה רבה ממכירת כרטיסים לאירוע, הפרהסיה תריע או תזדעזע בזמן המופע, דם כשר ישפך על האדמה, והצהלה כנראה תהייה רבה. למעשה, טקסים דומים עבדו נפלא ברומא העתיקה.

כמובן שאם חלילה הפר ינצח איזה טוריאדור אמיץ שחובש מגבעת שחורה ושעירה מעל הכיפה, הציבור יתבשר שזה רצונה של השכינה, שכן אולי הקדוש חטא ורק היא ידעה זאת ושלחה הענשה.

כאמור, זו רק הצעה לשיקולה של הפרהסיה ולאלה שנורא משתוקקים לשוב לימים היפים בהם הקריבו עולה. סביר להניח שאירועים מסוג זה מאוד ישמחו את השואפים להמית קורבנות מדממים. סך הכל, זה כנראה יהייה הרבה יותר מרגש מאשר לצפות בתסכול להבקעת שערים.

לעד האומה תזכור את גבורתם של הרבנים, שסתם יפלו קורבן למעשים אנטישמיים ברצונו של הרב חסדו השוכן במרומים.

קישור למאמר בשם- אבינו שבשמיים חי בירושלים?

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן