בוגדים אמיצים, נבונים ואחראיים

בוגדים אמיצים, נבונים ואחראיים

יודע דבר מספרים שהזיכרון הציבורי הוא קצר, ולכן מידי פעם כדאי להזכיר אירוע שלא מזמן גרם לחצי עם לחוש מאוד מופתע, מבולבל ונסער, וכנראה יסתיים לא רק בהדחת העבריין וניקוי האורווה אלא גם במאסר.

הנושא הוא כמובן חבירת ציונים דמוקרטים הגונים לנוכלים חשודים, והדבר זיעזע את הבוחרות והבוחרים שלא ממש הבינו את הסיבה האמיתית דברים המוזרים.

אז מה, בדיעבד נראה שהיה עדיף לתת לכנופיה להקים ממשלה קיצונית וסרבנית שציונות אינה דרכה, לספח את הגדה, להצית מלחמה ולבטל את כיתבי האשמה ללא הפרעה? במציאות הקשה שנוצרה לא הייתה לדמוקרטים הציונים ברירה אלא לחבור לחבורה כדי לעצור מבפנים את מזימתה.

המחיר האישי והפוליטי של ההקרבה והתבונה השקולה היה די נורא. חצי מהמדינה חשבה בטעות שעמיר ובני הפכו בין לילה לפורעים עם כיפה שמבצעים פשעים מעל כל גבעה רמה מתוך גזענות, הסתה ושנאה, שזה הפרה חמורה של המצוות בתורה.

בני יעמיר הבינו שחייבים לשים מעצורים, בלמים וגבולות ברורים בפני העבריינים המסוכנים, ולא היססו להקריב עצמם ולשכב על הגדר למען ביטחון האזרחיות והאזרחים. במקום להבין את מצב הדברים, המון בוחרות המומות ובוחרים מאוכזבים סברו בטעות שהקצינים השקולים, המנוסים והמפוקחים הם סתם בוגדים.

במציאות, לא היה סיפוח ומהומה, אפילו שהנאשם הצהיר שזו הכוונה. במציאות לא בוטלו כיתבי האשמה ויש הליך בערכאה. במציאות, הכנופיה העבריינית הודחה ושני שרי הביטחון שהקריבו שפם ואהדה ממשיכים לשמור על שלום המדינה, כמו שעשו כל חייהם הבוגרים שנה אחר שנה, ובהצלחה גדולה.

בעברית קלה, במבחן התוצאה בני ועמיר מנעו בעזרת החבירה המפתיעה את המשך השתוללות הכנופיה, ובאה לנו הקלה עצומה.

אין סגרים, אין טילים, אין פוגרומים ולינצ'ים ברחובות הערים, אין הפגנות סוערות בכל הגשרים והצמתים, ושוטרים אלימים כבר לא תוקפים אזרחיות ואזרחים במצוות נאשם בפלילים.

לעומת זאת, יש שיח דיפלומטי ותרבותי עם השכנים, יש תקציב למדינה לאחר שלוש שנים, העסקים מתאוששים, והשרות והשרים מתגברים ומתגבות על קשיים בעזרת דיונים סובלניים. מה אפשר לומר? כנראה שלא רק בחנוכה מתחוללים ניסים מופלאים.

לאחר שנסיים את העיסוק המעצבן בפרסים המסוכנים נוכל להמשיך לפעול באחריות, בהגינות, בשוויון ובהתחשבות כדי לשפר את מצב התושבות המקופחות והתושבים המוזנחים, ובעזרת השוכן במרומים אולי גם להגשים את חזון המייסדים להסדרים איזוריים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן