הטרדה מינית היא גם חוויה גברית

הטרדה מינית היא גם חוויה גברית

מידי פעם הציבור המזועזע שומע על איזה פרשה מסעירה שנוגעת לניסיונות כושלים או פסולים לקיום מיצווה חשובה ללא הסכמה, לביטוי בילתי רצוי של תאווה, להיעדר יכולת לכבוש את הייצר בגבורה או קשורה לניסיון להביע אהבה בצורה שאינה ראויה.

למעשה, אפילו נשיא המדינה נחשף כסוטה חרמן שהציק לנשים שעבדו אצלו בלישכה. הוא ניסה לנצל את סמכותו לרעה, כפה עצמו על מי שלא ממש רצתה ולאחר ההרשעה הועבר לדור בתא, כדי שיוכל לא לחוש שם שום חרטה.

רוב הסיפורים המעניינים נוגעים לחוטאים חיים, למורשעים כלואים או למנשקים מתים וקשורים לנשים, אבל בדמוקרטיה כולם שווים ולכן במציאות גם בנים נפגעים.

אולי מחמת הבושה, הצינעה או סתם בגלל חשש מסקילה הסיפורים הללו בדרך כלל לא מתפרסמים ברבים. הנה למשל, בקהילה שמתחזה לכשרה יש בעייה חמורה שסותרת את חוקי התורה, אבל המנהיגים מסתירים אותה מהמשטרה, אפילו שזו עבירה די חמורה.

יתכן שהגיע הזמן לחשוף את האמת המרה לפרהסיה ההמומה: פדופילים פוגעים בקטינים מכל המינים, ולעיתים גורמים נזקים לכל החיים. מצד שני, לפעמים הקורבנות המופתעים נלחמים על זכותם לחוש בטוחים, מצליחים להדוף תוקפים ולומדים להתמודד עם כאלה מצבים.

הנה סיפור עתיק מאוד שכמעט נשכח, אבל בזכות דיפלומטית אמיצה הוא לפתע גח.

בשנות השיבעים אביו של זמר לאומי ניהל אגף תרבות עירוני, וזה כלל אחריות על תיזמורת הנוער שהתכנסה לחזרות במשך כמה שעות בכל יום שני וחמישי. פעם בשבוע החצוצרנים הצעירים נטשו את שאר הנשפנים ואחד אחד היו ניגשים לקבל שיעור אצל המורה כדי ללמוד איך להיות יותר טובים.

יום אחד המורה החל לגעת בי כדי לסמן לי שיש לנשוף ולהפעיל את שרירי הבטן בזמן שאני מנגן. זה היה קצת מפתיע, אבל לפעמים קרה גם בזמן איזה הדגמה בשיעורי התעמלות בכיתה. למרבה הפלא, המורה המשיך למשמש ופתאום שמתי לב שהגבול בין הבטן לאזורים אחרים כנראה קצת היטשטש.

מה יכולתי לעשות? התפתלתי לאחור, זזתי ונסוגתי אבל לא העזתי להפסיק לנגן שכן הייתי ילד אחראי וצייתני. השיעור הסתיים, ופרט למתואר שום רע לא אירע לי. בבית סיפרתי על החוויה הלא נעימה לאימי והיא קפאה אבל ניסתה לא להראות לי. איך הרגשת? היא שאלה אותי. עניתי שזה היה מאוד לא נוח וגם עיצבן אותי.

אמא נאנחה ברווחה, ואמרה לי שבפעם הבאה שתבוא כזו צרה אומר למורה בתוקף שאם הדבר שוב יקרה לא תהייה ברירה אלא לספר לכולם על זה. שמחתי להבין שמה שקרה היה שגיאה, ושלא סתם חשתי ריתחה ואי נוחות קלה עד מתונה.

לאחר שבוע שוב נגשתי לקבל שיעור, אפילו שמה שיקרה בחדר עוד לא היה לי ברור. למרבה הצער, ממש כמו בפעם הקודמת די מהר המורה החל לגעת לי בבטן ואז ניסה להגיע למקום אחר, ואת מה שהתרחש אחר כך עד היום אני זוכר. בלי להפסיק לנגן או לעזוב את החצוצרה ביד שמאל נתתי למורה מכה מאוד חזקה על הזרוע החצופה שלא הייתה במקומה.

המורה קפא. הייתה לי הרגשה שהידהוד החבטה העזה שהענקתי לו עדיין נשמע בחדר, אבל אולי זו הייתה אשלייה כתוצאה מחרדה. אוקיי, אוקיי, הוא אמר בהכנעה. הבנתי אותך.

השיעור המשיך והסתיים, ומאותו יום לא היה שום צורך להשתמש באלימות או לאיים.

כמובן שבבית אמא ציפתה לי, ומייד שאלה כבדרך אגב מה היה. היא עשתה זאת בקול רגוע שהסתיר דאגה רבה. קצת התביישתי, אבל סיפרתי לאימי ביושר כהרגלי שהיכיתי את המורה וקצת לא נעים לי, שכן זה היה פליק די רציני והוא רק ניסה ללטף אותי בעדינות כנגד רצוני באיזור פרטי.

למרבה פליאתי אמא חייכה והראתה הקלה גדולה. כל הכבוד לך היא אמרה, ואני קצת התפלאתי שמורה מנוסה שמחה על שהבן המחונך שלה נאלץ להכות דמות חינוכית ידועה. הסיפור נותר אישי ופרטי מחמת הצינעה והבושה, אבל אחרי זמן לא רב באה הקלה גדולה.

אחד הילדים בחבורת החצוצרנים בתזמורת איחל לתלמיד אחר, שיצא לשיעור וקם לעזוב את החבורה- הלוואי והוא שוב יגע בך. כששמעתי את זה מאוד נרגעתי, שכן חשבתי שרק לי זה קרה. מסתבר שטעיתי, ודי שמחתי שפתרתי את הבעייה, אפילו שקצת אלימות הייתה נחוצה.

הסיפור הזה קרה כשהייתי בכיתה ח', ועד אז לא הרבצתי לאף מורה או מורה. למזלי, בזמנו ניצחתי את הפושע ורק בזכות פוליטיקאית אמיצה נזכרתי שמשהו לא ראוי גם לי פעם קרה.

עצוב לחשוב שחצוצרן מוכשר שעלה ארצה מאנגליה והועסק בעירייה סבל מהפרעה קלה שלכאורה פגעה בקבוצת ילדים שלמה, ושסוף הסיפור שלו אינו מלא שמחה.

מעניין אם בזמנו הצוות התרבותי ידע ממעללי המורה לחצוצרה, אבל דומה שדבר לא נעשה, אולי בגלל שהוא היה נגן נפלא.

קישור למאמר בארץ. קישור למאמר בשם- טוב שכבר לא סוקלים סוטים. קישור למאמר בשם- למה אין תביעת דיבה? קישור למאמר בשם- יו"ר הועדה לענייני ביקורת המדינה התעלמה מבעיה? קישור למאמר בקפה דמרקר, שלמרבה הצער נסגר, בשם- מי מרחם על קטינים חרדים?

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן