המצווה החמישית וגישה אנושית

המצווה החמישית וגישה אנושית

למרבה המזל, כבר אין צורך שנמציא את הגלגל, וההמצאה היעילה והעתיקה עושה את המסע הרבה יותר קל. באותה צורה, בני אדם לא צריכים לחפש תשובות לשאלות חשובות לגבי מה עושים, מה אוכלים, מתי נחים ואיך נוהגים בזולתים האחרים, שכן התשובות לקושיות כבר מזמן נמצאות בכתובים.

ציטוט:

כיבוד אב ואם היא מצוות עשה דאורייתא, הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. מצוות כיבוד אב ואם היא מאותן מקצת מצוות שהתורה פירטה בהן את שכרו של המקיים מצווה זו כפי המופיע בהמשך הפסוק: “לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך”.

באחרונים חקרו בגדר מצווה זו האם היא מצווה שבין אדם למקום או מצווה שבין אדם לחברו[1].

עד כאן ציטוט, ועכשיו ניתן לשוב למציאות.

כידוע ליודעות וליודעים, במדינת היהודים שלטו במשך הרבה מאוד שנים עבריינים סחטניים ובטלניים שמתחזים לכשרים בעזרתם של לאומנים סרבניים שלא מאמינים בחזון הציונים, ובגלל זה אין לנו הסדרים רגועים אלא עימותים יקרים ובילתי פוסקים שמזיקים לכל הצדדים המעורבים.

הצעה שעלתה במליאה במטרה להעלות את קיצבת הזיקנה הדלה נדחתה על ידי המתחזים לכשרים, שכנראה לא מבינים במצוות מהכתובים אלא בסחיטת תקציבים למשתמטים. האסיר המשוחר שהבטיח לדאוג לשקופים שוב הסתבך בהליכים משפטיים, והנאשם הפלילי השני הזניח את בתי החולים בזמן שלישיבות הועברו תקציבים כבירים.

מה יותר חשוב ליהודים? חיים או תקציבים? מוסר אנושי או גרימת סבל מיותר להמון נשים ואנשים?

במדינה דמוקרטית יש שוויון והתחשבות בחלשים, ואיננו מבקשים מחולים, נכים, קטינות, קטינים, פנסיונריות ופנסיונרים לצאת לעבודה בבקרים. במילים אחרות, כולם שווים, אבל היכולות והצרכים שלנו שונים. במשפחה, לא רק המבוגרים שעובדים אוכלים. אנו נותנים גם להורים המבוגרים וגם לעוללים, אפילו שהם כבר לא ועוד לא יצרניים או עצמאיים.

כדי להיות יהודים, דמוקרטים, מוסריים ואנושיים צריך לשקול חזרה לערכים עתיקים. במיוחד צריך לכבד מבוגרות ומבוגרים. לא לתת להם לעמוד שעות בתורים או באוטובוסים, לתת להם אפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית ללא תשלום המון במזומנים, ולעשות כל מה שניתן כדי להקל עליהם את החיים הקשים.

בצורה דומה, חשוב מאוד שכל העוללות והעוללים יטופלו באהבה ורחמים על ידי צוות שעבר הדרכה אצל מקצוענים. חוץ מזה, צריך מצלמות וביקורי מפקחות ומפקחים במעונות וגנים, שכן חיוני להגן על הילדות והילדים.

לא סתם עיקרה של תורה מבקש שננהג התחשבות, כבוד והבנה, ושנימנע מפגיעה. מה שנותר עכשיו זה רק לחזור לדרך הנכונה, והכל שוב יהייה כשורה.

בעברית קלה, ואהבת לרעך כמוך ו- אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך לא ממליצים על הזנחה או פגיעה אלא על גישה קצת לגמרי הפוכה,

אנוכיות מולדת, שמובילה לתחרותיות, חמדנות וחוסר התחשבות זו אומנם קצת בעייה, אבל ניתן להיות מודע לה ולנסות גישה שונה, שהיא מאוד יעילה ונבונה. אולי בגלל זה משמיעים את הפסוק- והגית בה יומם ולילה?

מוזר שהמתחזים לכשרים בשחורים לא מכבדים קשישים ומעדיפים מזומנים. מה הם לא מילמלו מספיק פסוקים או שטרם הגיעו לפרקים הנכונים?

קישור למונח- כיבוד אב ואם בויקיפדיה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

One thought on “המצווה החמישית וגישה אנושית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן