העליון לא שומר על ציון?

בדיברי הימים של ציון כנראה יופיע פרק עגום שלא ממש יגרום לששון.

מה לעשות. ההיסטוריה המשעממת נוטה לחזור על עצמה, ולפעמים זו בעייה שניתן ללמוד מימנה הרבה לקחים חשובים לפני שהיא שוב חוזרת על עצמה.

אפילו קהלת פעם התלונן שאין שום דבר חדש לראות בטלוויזיה. יש דרמה, קומדיה, מערכה מתוחה או אלימה, תהילה. מפלה, חרדה, הקלה, אהבה, שנאה, התרגשות, רגיעה, וחוזר חלילה. מאז, כל מי שמקטר שומע מיודעי דבר שפעילות הזו לא ממש עוזרת לתקן או לשפר, שהרי בגלגל מעגלי הכל סובב וחוזר.

החיים הם קצת כמו גלים שעולים, יורדים, מטלטלים, שוצפים או מלחשים. אנחנו נסחפים, מפרפרים, שוחים או חותרים, אבל אין לנו הרבה שליטה בשאר הדברים.

בחגים אנו שומעים שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, והדבר כנראה קצת משפיע על מצב רוחנו. האומה שכבר מספיק סבלה ראוייה לשלום, ביטחון, פריחה ושלווה בארצה.

החרוסת נפלאה, אפילו שהיא דורשת עבודה, טירחה והכנה, אבל המרור קצת מקלקל את החווייה. בקיצור, על שולחננו הגדוש יש כל מיני דברים, וחלקם אפילו טעימים ומזינים.

למרבה הצער, בגידה בחזון המדינה ובשבועת האמונים שניתנה בפרהסיה גורמת לנו לסכנה חמורה. כנופייה עבריינית השתלטה על ההנהגה והיא זוממת להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה במטרה למלט פושע סידרתי מהרשעה.

כל שומרי ושומרות הסף שלנו לא עצרו את המזימה, וזה די תמוה. האם יש למוסדות ממלכתיים חיבה, אהדה או אהבה לפושעים נכלוליים או שאנו צופים בתוצאות המרהיבות של סחיטה באיומים? ללא קשר לסיבה, הנאשם בפלילים עדיין מושך בחוטים, וזה קצת מדהים.

מחמת היותה של ההיסטוריה הישנה קצת עתיקה, מפחידה או משונה, לא תמיד אנו באמת מתייחסים אליה ברצינות הראוייה. אולי בגלל זה שוב ושוב כתוב בתורה שהארץ שקטה, אבל רק לארבעים שנה.

מה לעשות שאנו כבר קרובים לשלושת ריבעי מאה? האם נשכיל לשמור על מה נבנה כאן בדם, יגע ויזע במשך תקופה ארוכה או שלא הספיקו הלקחים הלאומיים המרים מהפעם הראשונה והשנייה? חשוב להימנע משגיאות קודמות אחרת באות חרטות או קינות.

ציטוט:

בג”ץ הורה לנתניהו להגיב בתוך שבוע לבקשת ביזיון בית המשפט.

נשיאת העליון אסתר חיות הורתה לרה”מ בנימין נתניהו וליועמ”שית גלי בהרב-מיארה להגיב לעתירת התנועה לאיכות השלטון לקבוע כי נתניהו ביזה את בית המשפט • בקשת התנועה הוגשה בעקבות הצהרת נתניהו כי “הוא נכנס לאירוע” ויתערב בחקיקה לשינוי מערכת המשפט, זאת חרף הסכם ניגוד העניינים עליו חתם ואושר בבג”ץ.

עד כאן ציטוט שמראה שכבוד השופטת חיות שומרת על חזות של פעילות. במציאות, הנאשם עדיין נמצא בניגוד עיניינים על אף תירוציו המעניינים. בעברית קלה, העבריין הסידרתי ממשיך לצפצף על חוקים ואין עונשים.

דווקא ויכוח דמוקרטי פנימי רעשני יכול לחזק אותנו, לסייע בהגדרת זהותנו, דרכנו וחזוננו. לעם היהודי יש תורה, ועיקרה מופיע במגילה שיסדה את המדינה: ביטחון, עצמאות, כבוד הדדי, שוויון וחתירה לשלום במזרח התיכון הם עיקר הרעיון.

מעניין מדוע בית המשפט העליון לא מונע את הביזיון עם הקלון. ללא קשר, הצבעת אי אימון קונסטרוקטיבי במליאה יכולה בקלות להחליף את הכנופייה העבריינית שבשילטון, רק צריך מוכנות, גמישות ורצון.

קישור למאמר בגלובס. קישור למאמר בשם- שבועת אמונים וסיבוכים פליליים. קישור למאמר בשם- טעיתי, שגיתי, השמצתי והאשמתי. קישור למאמר בשם: כשירות, ליקות וניבצרות. קישור למאמר בשם- הצבעה במליאה תפתור את הבעייה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.