זה רק עניין של זמן

זה רק עניין של זמן

ביום שני רוב העולם המערבי קצת רוטן, משמיע אנחה קלה ושב לעבודה שהרי אין ברירה וצריך פרנסה.
אצלנו העובדות והעובדים מנסות ומנסים לשלם את החובות הרבים, ומסיבה זו כבר ביום ראשון יוצאות ויוצאים לעמוד בסבלנות בפקקים, ובכל זאת החיים כאן די קשים.

כזכור לזוכרות ולזוכרים, האירופים המנומסים נתנו לאיראנים הסרבניים, התוקפניים, הנכלוליים והמסוכנים עד יום שישי שעבר להראות שהם רציניים, ושיש בכוונתם להגיע להסדרים.

נו, טוב. מה אפשר לומר? סוף השבוע כבר חלף, תם ונגמר, ולמרבה הפלא המצב כלל לא שופר. למעשה, לא השתנה דבר, וזה כבר בעצם די מוכר מניסיון העבר שכן כל מה שנעשה עד היום לא ממש עזר.

הישראלים ממתינים בסבלנות, מתכוננים ומתאמנים, האמריקאים שוב מסבירים אופן דיפלומטי שהם מאסו במשחקים, האירופים מאוד מודאגים, והאיראנים רואים שמישהו מסמן אצלם בפיצוצים קטנים ובלי שום בעייה כל מיני יעדים.

ציטוט:

סגן שר הביטחון על הפיצוץ בנתנז: "לא שואלים גבר מה עשה בלילה"

אלון שוסטר התייחס בריאיון ברדיו 103FM לפיצוץ שאירע בסמוך למתקן להעשרת אורניום ואמר כי הוא מקווה שמווינה תצא בשורה. סגן שר הביטחון הוסיף כי "יש לנו חובה אנושית להיות אמיצים ואחראים לגורל הילדים והנכדים שלנו".

עד כאן ציטוט.

האם השליטים הנבונים באיראן כבר מבינים שהם חשופים? שכל הסימנים מראים שעשויים לבוא להם נזקים חמורים, כואבים או סופניים?

יתכן שפעם האמריקאים תקעו שני טילים בגינת הפרחים של איזה רודן קטן וחוצפן, אבל הם לא היו חמושים שכן הכוונת רק הייתה לרמוז רמזים, ואולי אלה סתם סיפורים. ללא קשר, אף אחד לא רוצה באמת לגרום נזקים וסיכונים אם לא מוכרחים, ולפעמים מספיקים רמזים תרבותיים, מפתיעים ומרתיעים עם זנבות עשנים במקומות רגישים.

האם בקרוב יבואו לכותרות תרגילים דומים? נראה שאפשר גם לשתול מישלוחים של סוכריות וממתקים במקום ראשי קרב הרסניים. אין צורך לא להיות מנומסים כששולחים מתנות לכל מיני יעדים במקום דברים אחרים.

כמובן, השאלה אינה אם קיימת יכולת ומוכנות לזהות או השמיד את הסכנה או מיקומה אלא איזה החלטה יקבלו באיראן, ומה תהייה הגישה הקיומית של משמרות המהפכה.

לפעמים קצת קשה לעצור בחביבות את מי שמאס בקיומו או להרגיע במילים מנומסות את מי שיצא מדעתו. מידי פעם אין ברירה אלא למנוע החמרה או סכנה בצורה קצת יותר נחושה, אפילו שהתחשבות וחמלה זו בעיקרון דרכה של תורה.

יודעי דבר מספרים שהכל ברצונה של השכינה, וזה כנראה גם כולל את ההחלטה שתתקבל באיראן הרחוקה, ששליטיה לכאורה דנים בעתידה, בגורלה והמשך קיומה. מי יודע? אולי המנהיגים עושים שם חפלה עליזה ונהנים מהסעודה והמוזיקה, שכן במילא הכל ברצונו של אללה ולכן אין בליבם שום דאגה.

קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בשם- סימן קטן שאולי לא יובן. קישור למאמר בשם- לאיראן אין הרבה זמן.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

מערכת העיתון

2 thoughts on “זה רק עניין של זמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן