מאיגרא רמא לספסל בערכאה

מאיגרא רמא לספסל בערכאה

כידוע ליודעות וליודעים שמשום מה כן הקשיבו בשיעורים המשעממים אודות דברים שמזמן לא קיימים, יום הבסטיליה נחגג בארבע עשר ביולי, וזה כנראה לזכר לואי השישה עשר, שפעם היה מלך צרפתי אלגנטי לפני שנרצח בציבורי באופן דמוקרטי, חד ופיתאומי.

ציטוט:

בנט ונתניהו סיכמו: יו"ר האופוזיציה ומשפחתו יעזבו את בלפור עד 10 ביולי.

עד כאן ציטוט מלא אופטימיות, אבל עדיין לא בטוח אם גם יש לו אמינות שכן אחד הצדדים מאמין בכזבנות, נכלוליות ועבריינות.

מחמת היותנו תרבותיים, מתחשבים, דמוקרטיים ואנושיים כנראה שכבוד המלך המודח לא יאזק לעמוד קלון בכיכר רבין כדי שהציבור יוכל לגשת אליו עם ירקות יותר מידי בשלים לספר לו באופן נימוסי ועדין שהוא מזיק כזבני ואנוכי שישפט וייענש בבית דין.

המורשעת הלקויה לא צריכה לדאוג שיזיזו לה את ארגזי השמפניה או שחלילה יחפצו שראשה יותז לתוך קופסה, סתם, רק בגלל שהיא עשתה עוגת גבינה מרהיבה, ולכאורה מידי פעם וכנראה די בהתמדה זללה איזה חמגשיה למען הדיאטה הבריאה או לגמה ארזי שמפניה יקרה שאחרים קנו בעבורה כתשורה, לדרישתה.

בחודש הבא, לפי ספירת הכופרים שמאמינים באיזה יהודי נצרתי שהטיף לסובלנות ואהבה, יקרה נס בירושלים הבירה. מי יודע? יכול להיות שהאירוע ההיסטורי ירשם לנצח בדיברי הימים של האומה, ואולי יקרא- יום העצמאות משחיתות, או- יום הבלפוריה.

אומה שלמה תצפה בתדהמה בטלוויזיה וכנראה תראה יורש יצר עצבני מניף אצבע בהתרסה גסה לצלמים שרק עושים את העבודה. יתכן שנצפה פעורי פה במורשעת לקויה עם שלל מזוודות עמוסות חפצים שכולם לכאורה שלה, אישיים ופרטיים, ובנאשם בפלילים שבטח מאוד יתאמץ לא להראות מה הוא מרגיש בפנים לגבי עזיבת ארמונות רמים לטובת ישיבה על ספסל הנאשמים, לפני מנוחה מאובטחת במתקני כליאה ציבוריים בתום ההליכים המשפטיים, שברוב המיקרים קצת נגררים ונסחבים.

העשירי ביולי עשוי להפוך יום חג לאומי לחזון הציוני. הציבור הישראלי זעק, מחה וצעק, וחומות המבצר נסדקו ונפלו, ממש כמו בסיפור המקראי. מצד שני, עוד לגמרי לא בטוח שאפשר להאמין להבטחות של כזבן סדרתי, ולכן חשוב להיות סבלני

קישור למאמר בוואלה. מקור האיור

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

מערכת העיתון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן