שיגעון ויגון אינם סימן לניצחון

כידוע ליודעים וליודעות, לא ממש קל לחיות בארץ האבות, וזה נכון במיוחד כשיש כאן שחיתויות והאשמות פליליות נגד דמויות ציבוריות, סכנות קיומיות חיצוניות, ואפילו מתבגרות צעירות, מופרעות ומוסתות שקופצות בלי התחשבות בתוצאות העגומות כדי לדקור אימהות שדוחפות עגלות של תינוקות.

ציטוט:

פיגוע בירושלים: נערה דקרה ופצעה אמא ליד ילדיה – ונעצרה בתוך בית ספר.

גל טרור הבודדים נמשך: בת 26 נדקרה בסכין בגבה בשייח ג’ראח, כשצעדה עם עגלת תינוק ולקחה את ילדיה למוסדות החינוך. בתחילה נמסר כי נפצעה קשה, בבית החולים עדכנו שמצבה קל. החשודה, נערה כבת 15, ברחה ונעצרה בבית ספר סמוך לאחר סריקות נרחבות. חמאס בירך: “מוכיח את גדלות העם שלנו”.

עד כאן ציטוט, אבל יש בו כמה נקודות בעייתיות, מזיקות ושגויות.

קודם כל, נסיון לרצח של אם חפה מפשע אל מול עולליה זה חטא גדול. דבר שני, לשלוח ילדה שכנראה קצת איבדה זאת שפיותה כדי לנעוץ סכין בגבה של אמא צעירה זו לא גבורה אלא פשע מזעזע ולא גדולה אמיצה או פעולה מלאת תהילה.

למה הטרוריסטים מהללים ומשבחים מעשים מסוכנים, נפשעים ומזיקים של מתבגרות ומתבגרים? סתם לדקור אשה תמימה בהפתעה וללא סיבה בגב זה ניצחון בקרב? הגברים הנועזים שמסתתרים במעט המחילות שנותרו בעזה שולחים קטינות עם בעיות נפשיות להביא ניצחונות?

במציאות, הצהרות שתומכות באלימות רק מראות עד כמה פסולה ומרושעת הגישה שמעודדת כזו התנהגות. שלום עושים בעזרת הידברות. מי שלא מבין זאת כנראה ימשיך לחיות במחילות אפילות ולרקום מזימות מזיקות או חלילה יובא טרם זמנו למנוחות.

קישור למאמר בידיעות.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר