בלי הסרבנים יש לציונות סיכויים

מאז כמה שבועות שקטה הארץ, אבל עדיין לא בטוח שהמצב הזה ימשך ארבעים שנה.

כבר אין הפגנות אזרחיות סוערות בכיכרות וברחובות, אין מיצגים עם צוללות, אין מהומות גזעניות ואלימות בערים המעורבות, אין התגרות יזומה ומיותרת בבירה שמבעירה מלחמות, בקיצור, מאז הודחה הכנופיה עם ההאשמות הפליליות יש בעיקר הטבות.

מה אפשר לומר? זה ממש מוזר ולא לגמרי מוכר. הכותרות כבר לא מבשרות יום יום על עוד האשמות פליליות, בושות, כשלונות, צרות, חשדות, שחיתויות נוראות, סכנות קיומיות או השמצות ארסיות והסתה נגד קבוצות שלמות רק בגלל שהדעות שלהן קצת שונות.

במקום כל הזמן לשמוע שיש סיבה לעוד דאגה או מועקה נראה שההנהלה הרעננה פועלת בנחישות נבונה כדי לשוב לחזונה של המדינה, זה שכלל ביטחון והסדרה ולא מלחמה מתמידה.

ציטוט:

ארדואן שוחח עם הנשיא הרצוג ודן איתו בקידום היחסים בין המדינות.

ציטוט:

אחרי חמש שנים של נתק: בנט נפגש בחשאי עם מלך ירדן בעמאן.

ציטוט:

עבדאללה לנשיא הרצוג: פתרון שתי המדינות – הדרך היחידה להשגת יציבות באזור.

ציטוט:

אחרי הביקור החשאי של בנט בירדן: לפיד נפגש עם שר החוץ המצרי.

ציטוט:

שר החוץ של האיחוד האירופי: המפגש עם לפיד – הזדמנות לאתחל את היחסים עם ישראל.

עד כאן ציטוטים מעודדים ומשמחים. בקצב הזה עוד יבוא שלום עלינו, והסרבנים הקיצוניים אולי יחושו זועפים, כאילו שרדיפת שלום אינה מצווה מרכזית מהכתובים בהם הם מנפנפים.

מה אפשר לומר? נראה שמייד אחרי שהנאשם בפלילים הפך לזוטר עם עבר שאינו ממש מפואר וסיכוי לא רע לחיות במתקן סגור עם שער, ישראל חוזרת לנתיבה ולכתוב במגילה.

שוב הדמוקרטיה שוחרת שלום בשכונה במקום לעודד לוחמה יקרה ומתמידה, שהיא מיותרת, מזיקה ומכאיבה, וזה ממש נפלא..צריך לאחל לעושי השלום הרבה הצלחה ולתת חיזוק ותמיכה, שכן הם פועלים בשליחות השכינה, לטובת חזון ההמדינה ולאורה של התורה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

קישור למאמר ב- N12. קישור לעוד מאמר ב- N12. קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בהארץ