זוכרים ומוקירים
לפני הרבה שנים הייתי עובד סוציאלי במחלקת הרווחה בנתניה, והייתי מופקד על תיק העיוורים הנכים. עשיתי ביקורי בית רבים ופעמיים בשבוע דיברתי עם המגיעים והפונים.
מנהלת מחלקת הרווחה העירונית הייתה מרים פיירברג, יקנת הייתה המזכירה האחראית וטובה הייתה הסגנית.
יום אחד בזמן קבלת קהל דיברתי עם אברהם, שנולד עיוור אבל הקים משפחה, גידל ילדים והסתדר, ולפתע באה הפסקת חשמל ובכל הבניין לא היה אור יותר.
אברהם שמע את המהומה שפרצה ושאל אותי מה קרה. סיפרתי לו שהאור כבה, אבל אין בעיה להמשיך בשיחה. אחרי כמה דקות נשמעה נקישה על הדלת, וטובה הסגנית תהתה מדוע המשרד לא פונה כי היא רצתה לסגור את המחלקה, שהאפילה והתרוקנה.
יש חושך מוחלט בכל הבניין, טובה אמרה, מה אתה עוד עושה כאן במקום ללכת הביתה?
לאברהם העיוור לא מפריע לשבת באפילה גמורה, ורציתי שנסיים את השיחה כי הוא בא לבקש טיפול בבעיה, עניתי לה.
טובה הנבונה מייד הבינה את הסיטואציה, אבל הסבירה שיש צורך לסגור את המחלקה בגלל התקלה. אמרתי לאברהם שאין ברירה ושלאור ההוראות מההנהלה נאלץ לסיים את השיחה שהתנהלה בעלטה בפעם הבאה, והוא לא הביע מחאה.
יצאנו למסדרון ומייד חשתי מה עובר על המטופלים שלי באופן אישי ויום יומי. אברהם שם לב למצוקתי הציע לי לאחוז בידו, והוביל אותי בבטחה ליציאה. הודיתי לו על העזרה, וגם אמרתי שעכשיו אני מבין הרבה יותר טוב כמה קשה לחיות באפילה.
אחרי העבודה הזו נסעתי ללימודים באמריקה, ומרים הפכה ממנהלת המחלקה לראשת עיריית נתניה, שבתקופתה שגשגה, צמחה, התפתחה ופרחה.
לפני כמה שנים הלכתי בבקרים לעזור לעולה חדש שהשמיע במדרחוב ניגונים לטיניים, כנראה בתקווה להשלים הכנסה ולהרוויח קצת מצלצלים.
מרים כנראה שמעה על התופעה והגיעה שלוש פעמים לראות ולשמוע אותנו מנגנים. בפעם הראשונה שזה קרה קמתי מיד ובאתי לומר שלום שכן לא התראינו הרבה שנים. די הפליא אותי שמרים באה עוד פעמיים, ובכל פעם קמתי ובירכתי אותה על ההישגים.
קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בווי נט נתניה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
