מתק שפתיים ושילטון בירושלים
כתוב במגילה שהחזון לציון הוא ביטחון, שוויון והסדר שלום במזרח התיכון.
ליברמן ובנט ישבו עם הנאשם שהביא אסון, יגון ומדון לעם במשך הרבה זמן, ותמכו מרצונם ברעיון הלא נכון.
עמיר פעם הקריב שפם מפורסם ובני ויתר על אהדת העם, והם חברו לנאשם בזמן משבר, אבל לא למען עצמם ומעמדם שנשחק עד דק אלא לטובת העם.
רק גולן הציוני הנחוש והישר לא שיתף פעולה עם העבריין המסוכן, זה הפושע הסדרתי שזמנו עבר.
ציטוט:
בנט: “למסור את הנפש למען יו”ש”. הרצוג: “מוביל למלחמת אחים”.
באופוזיציה מתחו ביקורת חריפה על דברי שר החינוך, לפיהם “יש למסור את הנפש כדי שיהודה ושומרון יהיו חלק מישראל הריבונית”. ח”כ יואל חסון: “הוא משיחי שמוכן לזרוק את כולנו לים”. ח”כ אילן גילאן: “מסית לג’יהאד יהודי”.
עד כאן ציטוט.
מה אפשר לומר? הטרור היהודי הוא סיכון לאומי וגם עומד בסתירה לחוק הבינלאומי, לחזון המדיני ולכללי המוסר היהודי.
מועמד לתפקיד פוליטי שהיה שותף נאמן של הנאשם הפלילי לא תומך בחזון הלאומי? מה, הוא לא ציוני אלא בעצם מרדן סרבני?
מסתבר שניתן לדבר בזהירות לציבור באופן שנשמע הגיוני, חילוני, ממלכתי ורציני, אבל האמת היא שבפנים בעצם קיים תוכן דתי, סרבני או לאומני.
קישור למאמר בידיעות.
