צאר התקשורת מפחד מביקורת?
שר התקשורת כנראה לא אוהב ביקורת.
יתכן שהשלטון מלא הזדון מנסה לשלוט במידע שמועבר להמון, וזאת אפילו שדמוקרטיה היא השיטה הנהוגה בציון מאז הקמת המדינה בעזרת מגילה היסטורית שהוקראה בקול נרגש על ידי בן גוריון למיקרופון.
המאמץ לסגור לתקשורת הלאומית את הפה לא פוסח גם על עיתון ברשת, וזה מכובד, שוויוני ויפה.
כנגד מייסד העיתון, שלא מבקש מהמדינה ממון אלא בעיקר מביע דיעה ללא הפסקה, הוגשה לערכאה תלונת שווא שנשמעת צדקנית, מיתממת וקצת בוכייה.
הטענה היא שפרסמנו ידיעה שיצאה לציבור בידיעות אחרונות, והעלינו תמיהה לגבי התנהלות המשטרה, שלכאורה צפתה מהצד באירוע שתועד אך לא מנעה את ביצוע הפשע.
להלן כתב ההגנה שהוכן במיוחד לכבוד הטקס החגיגי שנקבע להתקיים בערכאה.
תגובת דר רון קראוס לתביעת הוצאת לשון הרע ובקשת פיצויים ללא הוכחת נזק:
מאמר המתאר אלימות מילולית קשה, שכוללת עבירה על חוק איסור הטרדה על רקע נטייה, וכן השמעת אשמות חמורות וחסרות שחר בבגידה בביטחון מדינה שבעצם מהוות התרת דם, הפצת דיבה רעה, וכן השמעת בלע והסתה, פורסם בידיעות אחרונות באופן ציבורי.
דר רון קראוס מייסד עיתון ברשת ציטט את המפורסם לציבור והוסיף שכנראה יש גם בעייה במשטרה, שפושע מורשע בראשה. סך הכל, לפי המדווח לפרהסיה השוטרים לא מנעו את ביצוע העבירה במשך שעות רבות, לכאורה.
מאז שנים עיתון ברשת מקפיד לפרסם דברים אמינים המבוססים על תיעודים ודיווחים ציבוריים ולא ממציא סיפורים. אמירת האמת שכבר פורסמה בידיעות אחרונות לפרהסיה ביחד עם תיעוד והוכחה לאירוע, והבעת דיעה לגבי המדווח לציבור לא מהווה שום עבירה.
במשפטית צחה הטיעון נקרא- אמת דיברתי.
פרט לכך, מאוד תמוה ואף חשוד שהמתלונן הגיש תביעה דווקא כנגד מספר אנשים פרטיים, עיתון ברשת ודר רון קראוס, שהרי הדיווח והתיעוד פורסם בידיעות אחרונות למדינה כולה, והמתלונן אפילו מצטט את שם הכתב ופירטי הכתבה אבל משום מה לא מלונן עליו
ציטוט מהכתבה המוזכרת בידיעות אחרונות:
קילל מפגינים בירושלים במשך שעות, והודה לשוטרים: “קיבלתי שמירה אישית” | צפו.
כשהוא חמוש במגפון וצעיף של בית”ר ירושלים, לביא כהן קילל במשך שעות את המפגינים שמחו נגד הממשלה ולמען שחרור החטופים – תוך שנהנה כל הזמן הזה מאבטחה צמודה של שוטרים ולוחמי מג”ב. בין היתר צעק למפגין עם דגל גאווה: “איך זה לקבל בחור?”, והטיח במפגינים: “לכו לרפיח, בוגדים, 7/10 קרה רק בגללכם””.
לשון החוק:
איסור הטרדה מינית על רקע נטייה מינית.
אמירות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני המופנות אל אדם על רקע נטייתו המינית, עשויות להיחשב כהטרדה מינית.
לנפגע מהטרדה מינית על רקע נטייתו המינית עומדים שורה של זכויות והליכים שביכולתו לנקוט כנגד המטריד.
במקרה של הטרדה מינית במקום העבודה יכול הנפגע לנקוט הליכים נגד המעסיק.
למידע נוסף, ראו החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח-1998.
אמירות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני המופנות אל אדם על רקע נטייתו המינית, עשויות להיחשב כהטרדה מינית.
לפי החוק למניעת הטרדה מינית, אדם שהופנו כלפיו אמירות מבזות ומשפילות על רקע נטייתו המינית זכאי לנקוט צעדים משפטיים ואחרים נגד מי שהפנה כלפיו את אותן אמירות.
תימוכין וסימוכין לטענה שהשר הממונה על המשטרה הוא פושע מורשע נלקחו מויקיפדיה.
הרשעות איתמר בן גביר.
כתבי אישום והרשעות פליליות:
עד פברואר 2009 הוגשו נגד בן גביר 46 כתבי אישום, מתוכם הורשע בשמונה,[40] בהם בעבירות התפרעות,[41] השחתת מקרקעין,[42] הפרעה לשוטר,[43] החזקת חומר תעמולה לטובת ארגוני טרור,[5][4] והסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור.[1][2] כעבור שש שנים אמר שהוגשו נגדו עוד שבעה כתבי אישום, בהם זוכה. על פי נתונים אלו, הוגשו נגדו 53 כתבי אישום, מהם הורשע בשמונה.
עד כאן ציטוט.
בעברית קלה, לא רק התקשורת הלאומית המאויימת נמצאת תחת התקפה אלא גם זוטרים שוליים שמנסים להביע ברשת ביקורת בונה ולקדם את ערכי המדינה תוך הקפדה על שמירת חוקי האתיקה.
עיתון ברשת משתתף בצערו של המתלונן שטוען שכבודו נפגע והוא חש בושה כשהוא נפגש עם חברים או בני משפחה. זה בטח מאוד לא נעים כאשר ידיעות אחרונות מתעדת פשעים, מפרסמת אותם ברבים וכולם רואים.
שר התקשורת האימתני אולי רוצה מאוד אבל לא מסוגל למנוע מעיתון ברשת הקצבה או לומר לנו מה להכניס בכתבה, וזאת בגלל שהפעילות למען הדמוקרטיה נעשית כבר שנים בהתנדבות מלאה. במילים אחרות, אין לו עלינו שום שליטה.
כנראה שלא נותרה לכנופיה העבריינית ברירה אלא להעלות כנגדנו טענה משונה וריקה אפילו שאין לה עילה. אומנם, המגשר ניסה להסביר זאת למתלונן, אבל לא הייתה הבנה, כנראה בגלל שפשרה אינה הכוונה. אנו מצפים בקוצר רוח לדיון בערכאה ולהזדמנות לחשוף לפרהסיה את מעללי ההנהלה.
לכבוד גדול לנו שהפכנו מטרה, שכן עד עתה לא ידענו עד כמה יעילה הביקורת הבונה שעולה אצלנו בהתמדה. מי יודע? אולי בכלל צריך לומר תודה לכנופיה על ההזדמנות לעלות לאולם מהודר בבירה ולקבל חשיפה ציבורית רחבה בערכאה.
קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- חרם תקשורתי נגד משטר דיקטטורי.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
