צורך לאומי ורצון אישי

יתכן שהתגבשות קבוצה ציונית נחושה באופוזיציה קצת מדאיגה את מי שרואה עצמו ראוי להובלת האומה שכבר מספיק סבלה.

כנראה שיש סיבה טובה לחרדה, שכן מי שיצליח לגבש קבוצה יותר גדולה יאייש את ההנהגה הבאה. למעשה, כך בדיוק עובדת דמוקרטיה אז הכל בעצם כשורה.

בעברית קלה, השותפות שאתמול הוכרזה באופוזיציה מייצגת את רצון רוב העם בשיתוף פעולה למען טובתה, דרכה ושלומה של המדינה, והיא הבסיס לממשלה הבאה עלינו לטובה.

סביר שהנאשם בשלל כתבי אשמה וכן גם כל מיני גורמים אחרים עכשיו חשים חשש מה, שכן ברצונם לנהל לנו את החיים, שכן לדעתם הם הכי טובים והם לא אוהבים מתחרים

ציטוט:

בנט אומר ללפיד במילים אחרות “נחמד שיזמת, אבל שלא יעלה לך לראש, אני הראש, אני מוביל”.

עד כאן ציטוט.

יש אפשרות שנפתלי הנבון עוד לא הבין שהסקרים אומנם נחמדים, אבל הציבור היגע לא רוצה עימותים, גושים, מאבקים ופילוגים, אלא צוות מגובש שכולל שותפים אחראיים שמאמינים בצורך להתלכד בזמן משברים לאומיים למען הגשמת חזון המייסדים.

מצד שני, סביר שנפתלי מבין את המצב הפוליטי אבל כנראה שקצת קשה לו לחשוב על תרומה למדינה בהיותו רק במקום שני, שלישי או חלילה רביעי. אז מה יותר חשוב במישור הלאומי? החזון הציוני, המשטר הדמוקרטי ושלום אזורי או רצונו של נפתלי להיות המצביא הבלעדי?

קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בשם- הנהגה ראויה לשנה החדשה.  קישור למאמר בשם- שובה של התקווה. 

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.