הנאשם חש קצת מאויים

העדות שמושמעת בבית המשפט היא די מזעזעת. מה לעשות, זה המקום בו הציבור שומע מה מותר ומה אסור, ולא תמיד המחזה נראה כמו הצגת בידור.

לכאורה נראה שהנאשם בשלל כיתבי אשמה, זה שדיבר על חרדתו הקיומית העזה, המפחידה והמתמידה מעל כל במה רמה במשך תקופה ארוכה בלי לנטרל את הבעייה, חש קצת דאגה?

ממש מפתיע לראות את זאת והדבר גם מעודד קצת תמיהה. מי ידעה או ידע עד היום שהעבריין הסדרתי סובל מבעתה מטרידה שלא מרפה?

מה, עד היום אף אחד או אחת לא ידע או ידעה שהמסכן לא ישן טוב בלילה בגלל תחושת האימה והחרדה הקיומית המטרידה? לא היו שום סימני אזהרה?

ציטוט:

חפץ: “נתניהו חש נרדף, לכן הוא עסק רבות בהכנסת תומכים שלו לתקשורת”

עד כאן ציטוט.

זה ממש נהדר ואפילו מותר לעד הישר לספר בבית המשפט הציבורי מה דעתו על מה שהוא ראה או שמע נאמר.

למרבה הצער, למומחים בתחום האבחנה והטיפול בליקויים וטרדות אנושיות אסור לספר לציבור איזה רושם קליני יש להם לגבי אנשים, במיוחד אם הם לא ערכו מבדקים אמינים ותקפים. חוץ מזה, גם יש חובה לוודא שדברים אישיים פרטיים וחסויים נותרים סודיים ולא גלויים.

איזה מזל שאף אחת או אחד לא מתעניין לדעת מה דעתם של אלה שלהנאתם מתעסקים עם צרות, בעיות, דאגות וכאבים של זולתים אחרים לגבי נואפים סדרתיים, שכנראה אינם גיבורים שכובשים יצרים אסורים, מסובכים בשלל תיקים פליליים ולכאורה בגדו בביטחון התושבות והתושבים בעבור רווחים אישיים.

בצורה זו, אין הפרה של חוקים אתיים הנוגעים לשמירה על פרטיות, וגם אין הבעת דיעה פומבית ואסורה לגבי שמה האפשרי של הבעייתיות ללא אימות או רשות.

קישור למאמר בידיעות.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.