אין שופטים זועמים בזמן היותם עצבניים
מפאת כבודה של שרת החינוך ומתוך הבנה שאין לשפוט נציגת ציבור משכילה בזמן שהיא מעלה תגובה ניזעמת לחשיפה מעצבנת ומביכה לא תועלה שום טענה מביכה או זעופה כנגדה.
מאותה סיבה עצמה גם לא תובע שום דיעה מנומסת לגבי התנהלותה, מעשיה, סיגנונה, יושרה, אופייה או דרכה של נציגת הציבור הבכירה. הדבר במיוחד נכון כאשר היא מספרת ברבים שאי אפשר לסמוך על מי שהיא פיטרה, שכן הוא דיווח ביושר על מעשיה ולכן הוא לכאורה אדם חסר יושרה.
ציטוט:
שאשא ביטון מגיבה: “ההשמצות מראות – המנכ”ל שפוטר לא ראוי להיות איש אמון”
“אין שופטים אדם בשעת צערו, אך התנהלותו מוכיחה כי אינו ראוי להיות איש אמון. לא נותר לי אלא להצטער על הסגנון ולאחל לסלוביק הצלחה בהמשך הדרך”, אמרה השרה שאשא ביטון.
עד כאן ציטוט.
אם אין שופטים אדם בשעת צערו ולא מלבינים פנים ברבים מדוע השרה העצבנית משמיצה את מי שהיא עצמה העיפה בבעיטה פיתאומית ורגוזה אל מול כל המדינה? זה די דומה למה שגבאי פעם עשה לציפי בטלוויזיה, והתגובה הציבורית הורידה אותו מהבמה.
שרת החינוך נותנת דוגמה תרבותית, הגיונית, מקצועית, סובלנית, דמוקרטית, שקולה ורגועה? הכפשת המפוטר ברבים, כמו גם הטלת ספק ביושרו ומקצועיותו, מעידה על התחשבות, נימוסים וכבוד לחוקים המוסריים?
ככה פותרים בעיות במישטרים דמוקרטים? מעיפים בכוחנות בוטה את אלה שמעלים רעיונות שונים?
קישור למאמר בידיעות.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
