אמונה, מדע וחולדה

אמונה, מדע וחולדה

לפעמים יש סתירה קלה בין מימצאים מדעיים, מאובנים מעניינים ומחקרים גאולוגיים לבין סיפורים עתיקים שנכתבו לפני כמה אלפי שנים, כשעוד חשבו שהעולם נוצר בשישה ימים ומאז אין בו שינויים.

מה אפשר לומר? דברים מסוג זה בדרך כלל יוצרים ויכוחים ממושכים, שכן אנשים נוטים להאמין בדברים שונים, וגם לחשוב שרק הם צודקים.

במציאות, עולמינו הקטן כנראה נברא לפני איזה ארבע וחצי ביליון שנים אחרי התנגשות עם כוכב אחר, שניתק מאיתנו חלקים לוהטים שדי מהר הפכו לירח שסובב אותנו וזורח בלילות זרועי כוכבים.

לאחר שכדור הלבה הלוהט קצת התקרר, התחילו לרדת גשמים עזים שעד אז היו אדים, וקרו שני דברים מעניינים. הגשם ירד ללא הפסקה במשך בערך מיליון שנים והשקעים בקליפת הארץ הפכו לאוקיינוסים.
עירוב המיים שבאו מהשמיים עם הלבה החמה יצר סלעים שהיו יותר קלים, ויבשות החלו לצוף מעל הסלעים המותכים והנוזליים שעדיין לוהטים מבפנים, כמו שניתן לראות כאשר הרי געש מתפרצים.

די מהר אחרי שהיו בעולמינו מיים נוזלים החוקרים מוצאים עדיות לקיומם של דברים חיים, שזה מדהים. ללא קשר לאיך נוצרים חיים, עיקר העניין הוא שמידי פעם נופלים כאן מטאורים גדולים מימרומים, העולם עולה בלהבות, והחיים נעשים קשים או שהם מפסיקים.

כמו שכנראה ידוע לכל מי שצופה בסירטי אימה מהנים לילדים בעבר התהלכו כאן לטאות מפחידות בגדלים מבהילים. הדינוזאורים שלטו בעולם במשך המון מיליוני שנים, ואבותינו היונקים היו אומנם קיימים אבל לא ממש משמעותיים.

למרבה הצער, ברגע אחד העולם כולו בער, וכל מה שחי מעל פני האדמה ולא עמוק במחילה או בים לא נותר. היחידים ששרדו ידעו לעוף, לצלול ולחיות מתחת למיים, או אלה שחיו במקומות עמוקים, אפלים וטחובים.

לפני איזה שישים ושש מיליון שנה הייתה שואה בגלל מטאור שפגע בעולם פגיעה ישירה, ורוב המינים בעולם לא שרדו את המכה. מי שנותר היו הכרישים, הדינוזאורים המעופפים שחיים במערות ונקיקים, תנינים, צבים ויונקים קטנטנים, אבל רק אלה שהיו נברנים חפרניים, חיו במחילות עמוקות והיו מוגנים.

ציטוט:

צוקי קורל (Corral Bluffs) במדינת קולורדו שבארצות הברית מכילים יותר מ-70 אלף מאובנים, ממאה אלף שנה לפני ההכחדה ההמונית ועד כמיליון שנה אחריה. המאובנים כוללים צמחים, זוחלים, וגם יונקים. "זו תגלית מהסוג שחוקרי מאובנים חולמים עליו", אמר ברוסטה, שלא היה מעורב במחקר, לאתר Science News. "כהרף עין, היונקים החליפו את הדינוזאורים. יותר מ-150 מיליון שנה שבהן שלטו הדינוזאורים נגמרו, כמעט בן רגע, ואבותינו תפסו את מקומם".

ההכחדה של רוב הדינוזאורים אכן הייתה "כמעט בן רגע", ודאי מבחינת חוקרי מאובנים, הרגילים לחשוב בפרקי זמן של מיליוני שנים. השינוי שעבר על היונקים לאחד ההכחדה היה איטי יותר, אך עדיין מהיר למדי – לפחות כל עוד אנחנו חושבים על לוחות זמנים אבולוציוניים. רוב המגוון של היונקים שחיו בעידן הדינוזאורים אבד, ואלו ששרדו את האסטרואיד נראו פחות או יותר כפי שפעם חשבנו שנראו כל היונקים הקדומים: קטנים, גודלם כחולדה לכל היותר, ומעדיפים להסתתר במחילות ובחורים.

עד כאן ציטוט, שאולי נשמע פשוט אבל יש לו משמעות שאולי תיצור קצת אי נעימות או חלילה חוסר נוחות.

מי שמאמין שהעולם נוצר בשישה ימים ושלכאורה הופענו מושלמים, ערומים וקצת ערמומיים בגן עדן כנראה לא מתעניין במדעים, במחקרים או במימצאים מעניינים. למעשה, הרעיון שדברים מתפתחים ומשתנים קצת סותר את הסיפורים העתיקים ולכן אינו ממש מקובל על המאמינים בכתובים הקדושים.

דרווין המסכן פעם ראה והבין שמינים זהים מפתחים עם הזמן תכונות שונות לפי סביבת החיים והתנאים המשתנים בהם הם נמצאים, ואפילו קלט שאנו חלק ממשפחת הקופים רק קצת יותר נבונים. אומנם, זה קנה לו תהילת עולמים, אבל גם סיבך אותו עם המאמינים בסיפורים שונים.

הרעיון שאנו יונקים ששייכים למשפחת הקופים די עיצבן את אלה שמאמינים שאנו בצלמים נבחרים ולא בבונים. מה לעשות? אולי לא כדאי ללמוד מדעים ורק להגות בפסוקים בני אלפי שנים?

בכל מקרה, שני הצדדים לגמרי צודקים וגם טועים. אין למדענים הסבר מה גרם למפץ הגדול לפני יותר מארבע עשרה ביליון שנים, ולכן בהחלט יתכן שחושך שרר על פני תהום וברגע אחד הופיע אור גדול, חומר, זמן, מרחב והיקום כולו. מי יודע? אולי זה קרה ברצונו?

מצד שני, אלה שמאמינים שנוצרנו כבצלמים, יצירים וברואים משני הורים שלכאורה נגסו בפירות אסורים כנראה גם שוגים. מוצא כל החיים בעולם הוא ממולקולה אחת שאיכשהו למדה להתחלק לשניים.

למעשה, עד היום היא נמצאת ביסוד הגנטי של כל דבר שחי בים או ביבשה, שכן עיקר הפלא של המולקולה המופלאה הוא ביכולת לשימור וחלוקה של עצמה. בחלוף ארבע ביליון שנה מאז המולקולה הראשונה, העולם נראה מלא חיים וכל קבוצה נראית שונה, כנראה בגלל סביבתה.

בעיברית קלה, מוצא האדם אינו בקוף שאוכל בננה אלא במולקולה.

מה שקצת יותר קשה לעיכול זו המחשבה שכאשר הדינוזאורים הוכחדו היונקים היחידים ששרדו חיו במחילות עמוקות מתחת לאדמה.

למעשה, עד היום יש יונקים שחיים בצורה דומה, ואנו כנראה קרובי משפחה. אין צורך להתרגש מהבשורה, שכן לא בטוח שהידיעה שאבותינו היו כנראה מכרסמים שחיו מתחת לאדמה תשמח את המאמינים בגירסה שאינה מבוססת על מדע.

חוץ מזה, זה לא ממש משנה אם מוצאנו ממולקולה, קוף, חולדה, אדם וחווה או מהשכינה. העיקר זה לכבד את הבריאה ולהמנע מפגיעה.

קישור למאמר במכון דוידסון.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן