בלי אמונה יש יותר חרדה
כידוע ליודעות וליודעים, בחיים יש דברים מאכזבים, לא צפויים, מעצבנים, מפתיעים, משמחים ומבלבלים. מי אמר שהם קלים?
אולי כתוב באגדות לילדות ולילדים שהטובים תמיד מנצחים ובגלל זה כולנו מתאכזבות מתאכזבים מהצפרדעים. במציאות, הדברים קצת שונים, ולא תמיד זה נעים.
בלי באמת להבין מדוע מתרחשים או קיימים דברים תפקידנו הוא כנראה לנסות להשאיר את הראש מעל הגלים ולהודות לרב חסדו על שזכינו להיות מודעים לטילטולים. חוץ מזה, נוצרנו עם חשק לייצר עוד חיים, אפילו שהם מסובכים ולא תמיד פשוטים.
כמובן שלא צריך להיות אדישים כאשר ניתן לבצע תיקונים, להרשיע פושעים מזיקים, לסייע לסובלות וסובלים או לעצור סיכסוכים כואבים, אבל על אף המאמצים מי שבסוף קובע הכל זה רק השוכן במרומים.
במקום להתפלל ולבקש רחמים, לחוש מתוסכלות ומתוסכלים על שהמאמצים שלנו לא ממש צולחים, או לתמוה בכאב מדוע מגיעים עונשים קשים לצדיקות וצדיקים אפשר לזכור מה גילו אבותנו הנבונים- אפשר פשוט לקבל את הדברים ולהשאר רגועים, גם אם לא מבינות ומבינים.
קבלה היא חוכמה יהודית עתיקה שעוזרת לשמור על השלווה, אפילו שתיקון עולם, שזו מצווה מאוד חשובה, מחייב פעילות מתמידה.
זכינו ביום ולילה, בטוב ורע, ולפיכך גם התברכנו בסתירה שקצת קשה להבינה. יתכן שצריך להגות בדבר המבלבל הזה יומם ולילה, אבל לא פחות חשוב להביא פרנסה ולטפל במשפחה.
בקיצור, אמונה ופילוסופיה זה אולי נחמד כשיש זמן להגות מעמיקה, אבל עוד מעט נכנסת שבת המלכה.
קישור למאמר בשם- הציונות הדתית קצת גזענית?
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
