חפים וצחים עד לסיום ההליכים
כידוע ליודעות וליודעים, מאז ימי אדם וחווה ליהודים יש נטייה מולדת להטיל אשמה על אחרים ולנסות לספר שהם עצמם לא אשמים. כנראה שזה קורה בגלל חשש מעונשים, מחמת פחדים או בשל קיומה של דאגה מעשיית בושות ברבים.
ככתוב בכתובים המעניינים, העברייניות והעבריינים לא ממש מצליחות ומצליחים להונות את אלוהים, וכל המעורבות והמעורבים בקנוניה החקלאית והמרדנית חוטפים עונשים קשים מהרב חסדו השוכן במרומים.
מאז הסיפורים הקדומים, הנבונים והמרתקים הבנות לכאורה מצוות לסבול בגלל הבנים, והמאמינים נדרשים להזיע, להתאמץ ולעמול בפרך כדי לחצוב תקציבים ציבוריים מאחרים בעזרת קרדומים קדושים, ולהימנע מגידול ביכורים.
אולי ציטוט יעזור למתקשות ולמתקשים להבין שהטלת אחריות, עבריינות ושחיתות קיימות לא רק בתורה אלא גם במציאות:
הבכירים שלא לוקחים אחריות: דרעי הפציר, אוחנה תמך, נתניהו הסכים.
ציטוט:
52 יום לאחר האסון: הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לטרגדיה במירון.
בישיבה הראשונה של ממשלת בנט-לפיד אישרו השרים את הקמת הוועדה שתבדוק את השתלשלות האירועים שהובילו ל-45 קורבנות ומאות פצועים בהילולת הרשב”י. “הממשלה יכולה לעשות הכל כדי למנוע אובדן מיותר בעתיד”
עד כאן ציטוט, אבל משום מה עוד לא שמענו התנצלות וגם לא ראינו לקיחת אחריות או אפילו התפטרות.
ועדת חקירה ממלכתית תתעמק בסוגיה העצובה שגרמה למותם המיותר של ארבעים וחמישה אנשים וקטינים. אחרי שיסתיימו הדיונים והבירורים אולי נדע מי אישר לרמוס למוות עשרות מאמינים לצרכים פוליטיים.
כשיוודע ברבים, לאחר מאמצים, תחקירים, עיון במסמכים והאזנה לשלל עדים, מי הם האחראים לאסון הנורא שגבה את חייהם של קורבנות רבים כנראה שנאלץ להראות מופתעות ומופתעים.
חוץ מזה, חשודים ונאשמים בפלילים נחשבים צחים, טהורים, זכים ולגמרי תמימים עד להחלטת השופטים. לפיכך, חשוב להיות סבלניות וסבלניים, ובסוף כנראה יודיעו לנו מי הם האשמים למחדלים קטלניים, בלתי אחראיים ומיותרים.
כאמור, כשזה יקרה, צריך להגיב כאילו הדברים מדהימים, חדשים או לא מוכרים, אחרת החוקרים חלילה עשויים לחוש מיותרים.
קישור למאמר בידיעות. קישור מאמר בכלכליסט.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
4 thoughts on “חפים וצחים עד לסיום ההליכים”