כוחה של הסתה ועיקרה של תורה

שנאה היא מחלה מאוד קשה שגם גורמת נזק רב לסביבה.

אומנם, היא מאחדת בוחרות מבוהלות ובוחרים זועמים כנגד אוייבים מפחידים, רוחות ושדים, איומים קיומיים שלא מטופלים אלא רק מחמירים, או שוחרי שלום ציוניים ושוויונים שמשום נחשבים בעיני המסיתים למלחמה לעולמים כמאוד מסוכנים.

האמת שזה די מוזר שיש כזו היענות לקריאה המתמידה לשנאה שהרי עיקרה של תורה וגם חזון האומה מדבר על שלום והסדרה.

נו, טוב. זו כנראה כוחה הנפלא של הסתה. זה בערך כמו פירסומת שמנוגנת ללא הפסקה יום ולילה. אחרי שחוזרים עליה בהתמדה יזומה הציבור מתהפנט ומתחיל לחשוב בטעות שהיא נכונה.

למעשה, כנופיית הנוכלים עם האישומים הפליליים הצליחו לגרום ליהודים לשכוח מה כתוב אצלם בציווויים הכי קדושים, ואפילו הבעירו עשבים שוטים שביצעו חטאים נוראים, אלימים, מזיקים ומזעזעים.

אפשר לומר אחרי שקרה כבר יותר מפעם- על מה חרבה ירושלים? על שנאת חינם, וזה מאוד מוזר שכנופיית הנוכלים לא באמת דאגה לעם, שהרי העבריינים בעיקר דאגו לעצמם, לרווחתם, לנוחותם ולמעמדם הרם. מה הפלא שראש הכנופיה הוא נאשם?

הרבה אחרי שהפושע יסגר במתקן כליאה עדיין נצטרך ללחום בשנאה שהשתרשה ופשטה, ואת זה כנראה ניתן לעשות ביעילות בעזרת עיקרה של תורה, הידברות אדיבה והזכרת ההיסטוריה של האומה.

קישור לפוסט בפייסבוק.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.