בין האישי לציבורי

בין האישי לציבורי

למרבה המזל, לפני שנים רבות יהודי מזוקן, סקרן, למדן, וינאי ויחסית חילוני בשם זיגמונד המציא את הטיפול הפסיכולוגי. מי שעזר לו לחקור את הטבע האנושי באופן קצת יותר מדעי ולא רק פילוסופי היה כומר נוצרי בשם יונג, אבל על אף היותו של קרל גוסטב גאון מקורי בערוב ימיו הוא נזקק לקצת טיפול פסיכיאטרי.

מאז ההמצאה החשובה המון אנשים ונשים זכו לקבל יחס אנושי, מתחשב, מכיל ומאזין, תרופות יעילות למחלות נפש פותחו, והעולם השתנה לחלוטין.

אחרי הגות ועיון מעמיק מידי בכתביהם המעניינים של היהודי החילוני והנוצרי הדתי נראה שיונג תרם תרומה ניכרת לענף המיקצועי החדשני, אבל רוב התהילה הלכה בסופו של דבר לבחור השני. ככה זה. לא כל ממציא אלמוני זוכה להפוך בעל שם עולמי, במיוחד אם יש לו איזה פגם נפשי משמעותי. לפעמים זה מקרי, גנטי או סתם תלוי ביכולת להסביר את הדברים שהתגלו באופן יחסית ברור והגיוני לקהל הספקני.

אחד הגילויים המעניינים של יונג היה שלכל אחת ואחד יש צד פרטי וציבורי. בעברית קלה, בראש אנחנו כל הזמן חושבים ומרגישים, אבל מה שיוצא החוצה זה רק מה שעבר צנזורה בעבור הצופות והצופים.

כאשר אין שליטה על הדברים בגלל איזה הפרעה, וחלילה אנשים אומרים מה שהם באמת חושבים או מרגישים יש חשש שדי מהר יאשפזו אותם במיצוות שני רופאים או שיזמנו לזירה כמה שוטרים חמושים.

הציבור אוהב אנשים רגועים שלא נשמעים זועמים, מתוסכלים, תוקפניים, חרמניים או חמדניים, ולכן ברוב הזמן אנו מסתירים כאלה דחפים ומנסים להראות תרבותיים. למעשה, לדעתם של הפסיכולוגים הראשונים החרדה שאנו לפעמם חשים נובעת מהפחד שאחרות ואחרים ידעו מה אנו באמת חשות וחשים, רוצות ורוצים או חולמות וחולמים, ושחלילה נאבד שליטה על הדחפים הייצריים ונתבייש או נענש ברבים. קוראים לדברים כאלה- קונלפליקטים, והם קצת מעצבנים. זה קורה כשאנו רוצים אבל מפחדים, או מעוניינים בשני דברים סותרים ולא בטוחים מה אנו באמת מעדיפים.

מבחינת ישומם של המימצאים המעניינים, ניתן להבין שכל המגדלים המפוארים שאנו בונים לעצמנו הם בעצם כיסוי על בורות עמוקים. זה כמו ראי. מה שמודגש מבחוץ כמבצר אימתני הוא בעצם ניסיון לכפות על הפחד הפנימי, וזה טיבעי.

הנה לדוגמה, מי שרודף כבוד מבפנים חש הססני וזקוק לאישור חיצוני. מי שטוען שכל מעייניו הם אך ורק בעבור העניין הציבורי בעצם מסתיר דחף אנוכי וחמדני. מי שמספר שהוא ידאג לשקופים בעצם בונה לעצמו בתים מפוארים ולא מעלה את קיצבת הקשישים אלא מסתבך בפלילים. מי ששנים דיבר על האיום האיראני בעצם אחראי לביטול ההסכם הפיקוח הגרעיני, והדבר רק דירדר את המצב הביטחוני.

אולי מספיקות כמה דוגמאות, אבל העניין הוא די פשוט וכבר המציאו אימרה בעבורו- אין תוכו כברו. מה שיונג גילה הוא שהמבנה הציבורי החיצוני בעצם מסביר מצויין את ההופכי, שהוא קצת יותר אמיתי ואישי.

לפיכך, מי שמתאמץ להיראות גברי הוא בעצם חרדתי וילדותי. מי שלובש מלבושים שחורים ומתחזה לאדם שומר מצוות ודתי הוא לעיתים עבריין סידרתי ונאשם פלילי. מי שמתחזה לאוהב ישראל לא צועק, מכפיש, צורח, פוגע או מקלל, אבל לפעמים זה קורה אם אין יכולת שליטה עצמית, ומגיח הצל.

קישור למאמר בויקיפדיה.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן