החלטה קשה- אני או המדינה?

פעם שר הביטחון התריע מפני אסון, אבל זה רק עיצבן את הפושע שבשילטון.

הנאשם בפלילים ניסה לפטר את מי שאמר לאומה דברים נכונים, כואבים וחשובים, העם יצא לרחובות עם הרבה דגלים, ומייד בוטלו העונשים.

אתמול הסיפור חזר על עצמו, אבל העבריין הסידרתי כבר יודע שכל ניסיון לפגוע במי שמופקד על שלומו של עמו רק יקרב את קיצו הפוליטו שלו.

ציטוט:

הקשיבו לגלנט. שוב

אתמול, באומץ לב אזרחי נדיר במחוזות הליכוד של בנימין נתניהו, כינס שר הביטחון יואב גלנט מסיבת עיתונאים וקרא לראש הממשלה להכריז כי לא יוקם ממשל צבאי ברצועת עזה ולקיים דיון מהותי בשאלת היום שאחרי. “סופה של המערכה הצבאית במעשה מדיני. היום שאחרי חמאס יושג רק על ידי שליטה של גורמים פלסטיניים שיהוו חלופה לחמאס. זה לפני הכל אינטרס ישראלי. לצערי, התוכנית לא הובאה לדיון, וגרוע מכך — לא הובאה חלופה במקומה”, אמר גלנט.

עד כאן ציטוט.

שר הביטחון השמיע בקולו את מה שמזמן יודע העם כולו: בלי החלטה לגבי התוצאות הרצויות בסוף הלחימה תהייה לנו בעייה הרבה יותר גדולה.

למרבה הצער, הפושע הסידרתי הוא גם עבריין חרדתי, זגזני והססני ולכן אין לו יכולת להיות פסקני או החלטי. בצר לו, הוא נוהג לדחות החלטות ולקוות לישועות. כשיש צורך לבצע פעולות גורליות חשובות, הנוכל הכזבני בדרך כלל בוחר להשתהות או לעשות מה שעדיף לו אישיות וגורם לו לחוש פחות חששות.

מי יודע? יתכן שצו מעצר בינלאומי בגלל חשד לביצוע פשע מלחמה שאינו חוקי היא אפשרות פחות נעימה מהסכמה להגשים את החזון המדיני?

הנאשם בשלל כיתבי אשמה שגם חשוד באחריות לאסון לאומי נורא צריך עכשיו להחליט בסוגייה די סבוכה: מה יותר חשוב? טובתו האישית או שלומה וביטחונה של המדינה?

קישור למאמר בארץ. קישור למאמר בשם- אסונות לאומיים ועבריינים מסוכנים. קישור למאמר בשם- הנאשם הפלילי יצר סיכון קיומי.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.