נשבח פורעים ונודה למתאפקים
מי יודע? אולי כדי לעודד רגיעה איזורית, אווירה דיפלומטית ושלווה שכונתית ידידותית צריך שפוליטיקאים עצבניים ומסיתים יעודדו פורעים אלימים שזורקים אבנים על לובשי מדים, אולי כדי להביע רגשות אישיים עזים שעליהם רק מאמינים גיבורים משתלטים, אבל לא בורים מרושעים שמקשיבים למסיתים ומתעלמים מהכתוב בכתובים.
ציטוט:
השיחה של בלינקן עם לפיד התקיימה לאחר שראש ממשלת ירדן תקף את ישראל אתמול בישיבת הפרלמנט, ואמר כי הוא “מצדיע לכל פלסטיני ואת כל עובדי הווקף האיסלאמי הירדני, אשר עומדים בצורה נעלה כמו צריח ואלה שמשליכים אבנים על הפרו-ציונים המטמאים את מסגד אל-אקצא באבטחת ממשלת הכיבוש הישראלי”
עד כאן ציטוט.
נו? אז מה המסר המוסרי שמשודר בהתרגשות לאומנית לצופים? המופרעים שמחללים חוקים ומתפרעים במקומות קדושים מקבלים שבחים ממטומטמים? איזה דת מהללת פורעים אלימים שלא מכבדים אחרים ומתנהגים ככנופיית עבריינים מסוכנים?
באותה מידה ולמען הדמוקרטיה, כנראה שיש להלל, לשבח, לרומם, לפאר ולהודות לחמושים הישראליים המאופקים על שלא ירו בדייקנות כדורים קטנים כדי לפגוע לתוקפים ברגליים, כדי שאולי יפסיקו להשתמש בידיים לנסות לגרות נזקים יזומים לאחרים.
הדברים שבציטוט שלמעלה אינם מבוססים על מעשים נכונים וראויים, אלא מסוכנים, לא חוקיים או תקינים, והם עוד נעשים במקומים קדושים למען הצלמים המשועממים שמשדרים מיידית מהשטח הבוער, כדי להביא קצת פרנסה לעוללים, ובעבור הבמאים שמעודדים ומממנים ממרחקים בטוחים ורק מרוויחים מליבוי עימותים כואבים, תרתקים, מסעירים ומרהיבים אצל אחרים.
בעברית קלה, יש בירדן פקיד ממשלה חסר בינה שמעודד בגלוי התנהגות אלימה וחסרת הצדקה שאין לאף אחד בשום ספר תפילה. מה בעצם התבונה בפירסום דיעה שגוייה?
אולי היה בעצם צריך להודות לישראל על שאיפשרה לכל מתפלל שהתהולל, התפרע לכאורה למען האל והשתולל לשוב הבייתה ברגל, אחרת חלילה היה צריך לקונן, להאשים וליילל, או לשאול למה טרוריסטים פרועים ואובדניים תמיד פוגשים את האל בעודם מסתכנים במקום לעבוד, לגדל ילדים או סתם להתבטל.
בדרך כלל מי שנמצא אשם בפגיעה מרושעת וחסרת כל הצדקה בתוקפים המסוכנים והמזיקים זה ישראל, אפילו שזו בעצם זכותה לנטרל את מי שמתעלם ממיצוותיו הנבונות של האל, מזיק, פוגע ומשתולל.
למרבה הצער, לא תמיד שנאה קשורה לסיבה ברורה, עובדה אמינה או מימצא שנבדק בקפידה וזהירות רבה במעבדה. למעשה, הרבה פעמים טינה, איבה, חימה ורתיעה סתם תלוייה באיזה דיעה קדומה שהשתרשה בילדות הקשה, באמונה עמוקה, באגדה מוטעה ומזיקה, או בשמועה זדונית וריקה שהועברה ללא הפסקה בכוונה רעה למטרות רווח רק למי שהפיצה.
במציאות, התורה מבקשת שנתחשב בחמלה, שנימנע מפגיעה, שנשאף להסדרה ואפילו שניתן סיוע ועזרה למי שזקוק לה. בקיצור, לחשוב כאילו הוא זה אתה. במילים אחרות, מה שלא נעים לזולתך עדיף שלא יעשה לך שכן התחושה לא נעימה. זו התורה כולה, בקצרה.
קישור למאמר ב- N12.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
One thought on “נשבח פורעים ונודה למתאפקים”