רק לאבידר מותר?
והרי הודעה לגמרי אישית שהיא כנראה גם קצת היתולית, ולכן בעצם אין לה באמת כל חשיבות לאומית, ציבורית או ממלכתית משמעותית:
להבנתי, יש לי עוד שבועיים להחליט אם כדאי להקים מפלגה דמוקרטית, ציונית ושוחרת הסדרה אזורית כדי לנסות להגשים את התוכנית המדינית המקורית.
לצערי, ארבעה עשר יום כנראה לא יספיקו לגייס המון הון ולהשתמש בו להנדסת תודעה כדי לשכנע את ההמון שרק אני יכול להושע את ציון מאסון, כיליון ואבדון.
נו, טוב. יתכן שכדאי לוותר על הרעיון ולתת למומחים מוכשרים, שהם כבר חברים מנוסים ומוכרים במועדון העליון, להמשיך להנות מהשעשועים, מהתעלולים, מהכזבים, מהתנהגות השותפים ומהמדון.
סך הכל, אין ממש הרבה סיכוי שבזמן כה קצר אצליח למצוא תור אצל ספר צמרת יקר שיהפוך את שערי המתדלדל לשופע, מרשים, צבוע ונהדר. למעשה, גם אין לי קול בס מרשים, ובהיותי רבע עוף מלידה, ובאשמת זה שלא טרחתי לבנות הרבה שרירים אלא לבזבז את זמני על טיפוח תחביבים מוזיקאליים וסיוע לסובלות וסובלים, כנראה שיהייה קצת קשה לעשות רושם גברי וקרבי מספיק על המתחרים החסונים, הנימרצים והשאפתניים.
חוץ מזה, בעצם הרבה יותר קל סתם לשבת ביציע, להזהיר, להתריע או להציע. בקיצור, היום ראיתי שעדיין יש שבועיים עד להגשת הרשימה שלא אורגנה, אבל מאוד סביר שבכלל לא אקים אותה. סך הכל, זה המון עבודה שכרוכה במאמץ רב ובהוצאה אדירה, ובזירה כבר יש מספיק מהומה, ואפילו כמה מועמדים מצויינים שאין להם כיתבי אשמה.
יהייה נחמד להמשיך להנות מהמשפחה, מהעבודה בגינה, מהאבסת חתולים רעבים שאוכלים את מה שחתולת החצר החביבה עלי מותירה, ומידי ערב לנסות לנשוף מוזיקה בחצוצרה שפקק מתכתי משקיט את צלילה כדי חלילה לא להפריע לשלוות השכנים בשכונה.
דומני שלא הרבה אזרחים ואזרחיות רוצים ורוצות לתרום למדינה בוועדות רועשות וסוערות, בצעקות רמות מעל במות, בהפצת הכפשות והשמעת טענות זעופות, כעוסות, מודאגות או נעלבות. בקיצור, כנראה שאני בחברה טובה. למעשה, רוב האוכלוסיה די נרתעת משעשועי הפוליטיקה במדינה.
רק מי שהוא או היא אמיץ מספיק ואמיצה דיה, או שתיקון עולם בוער בעצמותיו ולוהט בעצמותיה, כנראה מסכימים לשלם את המחיר האישי הכבד ולרוץ בשדות הפוליטיקה המלבלבת בשמחה עליזה. מצד שני, הדבר נותן חשיפה בטלוויזיה ואולי מספק תחושת חשיבות ושליחות בעבור האומה שכבר מספיק סבלה, שלא לדבר על תרומה להיסטריה המשעממת שחוזרת על עצמה במעגלים, מחורבן לתקומה, וחוזר חלילה.
בקיצור, בעוד שישים יום לא תהייה בזירה המסעירה עוד מפלגה ציונית ודמוקרטית שתבטיח לנסות להגשים את חזון האומה לשוויון, ביטחון והסדרה. בשבועיים הקרובים כנראה לא יצמח לי שיער מטופח ומהודר, ובפירסומות העליזות של מיפלגתי הדימיונית, זו שכנראה לא תוקם, לא יושמע דבר.
אפשר לאחל לכל הדמוקרטים הציונים והדמוקרטיות הציוניות הרבה הצלחה, ולקוות שהגזענים הסרבניים שמורדים בחזון האומה יזכו בתבוסה מרשימה שכן שנאה אינה דרכה של תורה.
קישור למאמר בשם- יש שוויון בציון? קישור למאמר בשם- הגיע מכתב אזהרה כי כלום לא היה?
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
