שותפות וחמלה או אנוכיות ואיבה?

שותפות וחמלה או אנוכיות ואיבה?

יתכן שיש סיבה טובה לקיומה של המצווה – ואהבת לרעך כמוך, שזו חוכמה גדולה, מרכזית וחשובה שמאוד עוזרת להסדרת היחסים בין חברי וחברות הקהילה. כנראה שאבותינו קראו בתורה והבינו מהסיפורים שחלקם מצערים שעדיף לנו לשתף פעולה, לתת כבוד, ולהימנע מפגיעה או שינאה.

למרבה הצער, רק גיבורים מסוגלים להשתלט על היצר, ולכן הרבה מהיצירים, הבצלמות והברואים קודם כל חושבים על טובתם וטובתן מחמת פגמים אנוכיים מולדים ויצר החיים, ורק אז על זו של אחרות ואחרים. המצב הזה גורם למאבק מתמיד בין מה שבא לנו לעשות לבין מה שציבורית נחשב ראוי ולא חלילה אסור, לא יפה או פסול באופן גמור.

הצורך להתחשב באחרים ולא רק להיות אנוכיים, תוקפניים או חמדניים מוסבר לנו שוב ושוב מאז שאנו עוללות ועוללים, ואז גם על ידי המורות והמורים, עד שאנו מפתחים רגשות אשמה ראויים בכל פעם שאנו קצת חוטאים. הדבר המעצבן הזה נקרא- מצפון, ומראה שהקשבנו בשיעורים והפנמנו את המסרים, אבל ללא קשר לפעמים דווקא בא לנו לעשות מה שאנו רוצות ורוצים.

כידוע ליודעות וליודעים, קל לכעוס, אבל קשה לסלוח. קל להאשים, אבל קשה לקחת אחריות, קל לחשוד, אבל קשה לתת אימון, קל לחמוד, אבל קשה לוותר, קל להזניח, אבל קשה לטפל, קל להרוס, אבל קשה לתקן, ובגלל כל זה לא ממש קל להיות יהודים.

יש חוטאות וחוטאים שהם והן הגונות והגונים, ולכן מוסר הכליות עובד אצלם ואצלן שעות נוספות, אבל זה כנראה עובר בלי הרבה בעיות. לעומת העברייניות והעבריינים שמתחרטות או קצת מתביישים, החוטאות והפושעים שאין להם אלוהים שמחים כשהם והן סופרים וסופרות את ההצלחות, הניצחונות, הגשמת התחבולות החמדניות, הקנוניות האנוכיות והמזיקות, או ממניין המעות.

לא סתם מצווה עלינו בתורה לכבד אחרים, לא לחמוד, לא לגנוב, לא לשקר ולא להזניח הורים מבוגרים. למרבה הצער חשוב שנזכור את המסרים הקדושים הללו שכן יש לנו נטייה מולדת לעשות דברים קצת לגמרי הפוכים.

בעברית קלה, כדי לקיים קהילה בריאה שבה כולן מרוצות וכולם מרוצים יש לכבד את האחרות והאחרים כאילו הן שוות והם שווים, ללא הבדל דת, גזע או מין, ולגלות סובלנות, הבנה, חסד ורחמים.

נראה שאין בעולם מספיק אהבה וחמלה, אבל חמדנות, חוסר התחשבות ואנוכיות יש בשפע, והתופעה די מזיקה. בקיצור, אולי צריך לנסות יותר לאהוב ופחות לשנוא, יותר לתת ופחות לקחת, ומייד יבוא שיפור.

אז מה עדיף לקהילה? שותפות וחמלה או אנוכיות ואיבה?

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן