ניווט בין הרצוי למצוי

ניווט בין הרצוי למצוי

כל הסבל האנושי על שלל סוגיו בעצם נובע מהפער בין הצפוי למצוי. יתכן שהאמירה שלעיל נשמעת קצת פשטנית או לא הגיונית אז אולי הסבר קצר יהייה דבר ראוי.

עוללות ועוללים צורחות וצורחים מייד כשהן מגיעות ומגיחים לשמחת ההורים. הסיבה לתופעה הקולנית והרעשנית כנראה נעוצה בשינויים המפחידים ממצבים נעימים, אפלים ונוחים לאורות מסנוורים, העדר מיים חמימים וכל מיני קולות רמים ומבהילים. במילים אחרות, אנחנו לא תמיד עליזות ועליזים כשבאים שינויים לא מוכרים.

בגן אנו מצפים שכולן וכולם יהיו נחמדות ונחמדים, אבל במציאות לפעמים יש מריבות על משחקים או שמקבלים גערות חינוכיות בעוון מישגים מביכים, כשלים או חטאים.

לבית הספר אנחנו צועדות וצועדים בהתרגשות ורוצות ורוצים להתבגר ולהחכים. לא תמיד אנו מבינות ומבינים בכיתה אלף עם הילקוטים החדשים שבעצם נגזר עלינו להיות סגורים בחדרים רועשים ולמשך שתיים עשרה שנים, להכין שיעורים ולציית בהכנעה מפוחדת לחוקים שלעיתים משתנים לפי מצב הרוח של המחנכות והמחנכים.

במילים אחרות, גם החוויה החינוכית הארוכה, שאולי רק מסתיימת בתום השירות בצבא לפני הציות לבוס בעבודה, כוללת שוני בין התקווה לבין המציאות המרה.

כשאנו חולים אנחנו רוצות ורוצים להיות בריאות ובריאים. כשעצובות ועצובים שואפים למצוא נחמה ולחוש יותר שמחים, כשהלב שבור זה כנראה בגלל שהאהבה נכזבת ויש תסכולים, והדברים הללו מאוד כואבים.

כשיש כל כמה חודשים צורך לבחור מועמד או מועמדת לתפקיד ציבורי ודמוקרטי בעל השפעה תמיד התופעה שלעיל חוזרת על עצמה. חלק מהאוכלוסיה חשה שמחה וצהלה על הצלחת מי שנראה לה, ואצל האחרים יש תחושת אכזבה או החמצה. כל המתואר קורה רק בגלל ההבדל בין הצפוי והרצוי למצוי.

אז מה עושים כדי לא לחוש מתוסכלים, זועפים או סתם מוענשים?

אפשר כמובן לא לצפות לשום דבר ואז גם אין צער כשהחלום שאיננו קיים לא מתממש אף פעם. מצד שני, אפשר לעשות כל מה שאפשר כדי שהמצב ישופר, ואז לקבל באהבה וללא תלונה את התוצאה, שלפעמים היא משמחת ולעיתים מאכזבת, כואבת או עצובה.

אם יש יכולת לקבל את רצונה של השכינה בשלווה, ללא קשר למה שבא, בלי תסכול או מצוקה שאינה פתורה, הכל נראה נפלא ויש רגיעה. מצד שני, יתכן שאנשים נהנים להתלונן, להאשים את הגורל או זולתים אחרים במה שהן והם חשות וחשים בפנים. פעם איוב האומלל שאל, התלונן וניסה לקבל הסברים, אבל הוסבר לו שאין לאנשים יכולת להבין את מעשי השוכן במרומים.

למרבה הצער,ואפילו שהדבר אולי יותר קל ונעים, הטלת אחריות לצרכי התחמקות לא תמיד מביאה את השינויים הצפויים. למעשה, אדם אבינו פעם ניסה להטיל אחריות על חווה אימנו, והיא הזדרזה להאשים זוחלים חלקלקים, אבל כנראה שהאל התעצבן משום שהוא ציפה שיכבדו את הוראותיו במקום לגלגל כמו ילדים את האחריות על אחרים.

קבלה היא חוכמה יהודית עתיקה, ולפעמים היא עוזרת להסתדר עם ההבדל בין המציאות לתקווה.

קישור למאמר בשם- למה? ככה. קישור למאמר בשם- עידכונים קלים לכללים הידועים. קישור למאמר בשם- חיים בין הרצוי למצוי. קישור למאמר בשם- עיקרה עם תוספת קלה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן