סובלנות, התחשבות וכוחנות

סובלנות, התחשבות וכוחנות

מה יותר חשוב? כוח, גאוותנות, התגרות נפיצה ומיותרת, לאומנות או מוח?

המצב במדינת היהודים קצת דומה למערכות יחסים. מותר לבעל לקיים מצוות עם רעייתו החוקית כשאין איסורים, הגבלים או סכנה לעוונות חמורים, אבל אסור לעולל לאחרות ואחרים את מה שלך לא היה נעים. חשוב מאוד להתחשב, אפילו שרשמית מותר לגלות אטימות שתלטנית ואנוכית כלפי מי שמסרב.

ציטוט:

בכירים אמריקנים פנו לגורמים מדיניים: בחנו מחדש את תוואי מצעד הדגלים.
בשב"כ, בצה"ל ובמשטרה המליצו לבנט לקיים את המצעד ביום ירושלים במתכונת שאושרה וכוללת מעבר בשער שכם, גם רה"מ אמר שאין לחרוג מהמסלול הקיים – אבל בארה"ב מודאגים וביקשו לבחון שוב את התוואי, במטרה להימנע מהתלקחות. החשש במערכת הביטחון: שינוי ברגע האחרון יתפרש כחולשה.

עד כאן ציטוט שכנראה מעיד על קצת בעייתיות, שכן יש סיכוי לאלימות.

מצד אחד שיחררנו את הבירה לפני יותר מחמישים שנה, ומאז יש חגיגה. מצד שני, האוכלוסיה בעיר הכבושה רואה בכניסה הצוהלת שלנו תזכורת מכאיבה לתבוסה קשה, והתגובה הציבורית שלהם מעידה על זעם, תסכול, יאוש וחוסר תקווה.

הערה אחרונה לגבי ריבונות, ציונות, בעלות וזכות

מדינת ישראל שיחררה את בירתה העתיקה, ועדיין מרשה באופן דמוקרטי חופש פולחן שווה לכל הדתות שקיימות בה. מצד שני, עד היום תושבי העיר המזרחית סובלים מהכיבוש, מהמפלה, מהתבוסה, מקיפוח, הכפשה, השמצה, טינה, שנאה ואפליה מזיקה. במילים אחרות, האוכלוסיה לא ממש שמחה שהגיעה להוריהם מדינה חדשה שדרכה, אמונתה ורעיונותיה קצת שונים משלה.

אין שום בעייה אם נשמח בשיחורר הבירה בתל אביב או בנתניה, ונניח למוסלמים הישראלים בירושלים לסגוד לאלוהים במסגדים בלי הצורך לחוש מאויימים. מבחינת גאווה לאומית וזכותיה המלאה על הארץ הקדושה אין שום בעייה, שכן זו עובדה ידועה וגלויה. למעשה, ירושלים היא הבירה, ללא קשר למיקום החגיגה.

מה זה משנה היכן נערוך את המסיבה? הרי אלוהים והטלוויזיה נמצאים בכל מקום ובכל רגע. לא באמת יש צורך לשוב לזירת המלחמה הקשה ובכך מאוד לעצבן ולהרגיז את מי שהפסיד בה. למעשה, סביר שהדבר סתם יעורר מהומה לאומנית בכל הצדדים, והדבר רק יזיק לחגיגה.

כאמור, בלי בעייה ניתן לפעול בתקיפות נחושה בבירה על אף ההתנגדות שתספוג תבוסה כוחנית ואלימה, ואפשר גם להרהר בתבונה רגועה על מה שאולי יהווה פשרה טובה, כזו שלא תפגע בהילולה. בצורה זו, השמחה המתריסה חלילה לא תפגע באף צד, או סתם תבעיר מלחמה איזורית קלה שכנראה תהייה גבה גלית ולא מתונה.

קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- איזונים, בלמים ותיקונים. קישור למאמר בשם- שגיאה שיפוטית גסה ונפיצה. קישור לויקיפדיה- הגבלת כניסה להר הבית. קישור למאמר בשם- לטמא קדושה ברגל גסה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

One thought on “סובלנות, התחשבות וכוחנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן