איומים, סחיטה או שיתוף פעולה?

איומים, סחיטה או שיתוף פעולה?

סוף סוף מתגלה לציבור המזועזע מה שכבר מזמן היה ידוע, והדבר בטח יעורר מהומה קלה.

מסתבר שהמשטרה ידעה שראש הממשלה קידם עיסקה מפוקפקת וחשודה שעלולה לפגוע בביטחון המדינה וכנגד דעתו של הצבא בעבור עמלה, ושהיועץ מנע חקירה בפרשה החמורה. הפרשה הזו פשוט מעוררת חלחלה, שלא לומר מבעירה אימה.

ציטוט:

ניר שאל על חקירת נתן מילקובסקי, קרוב משפחתו של נתניהו, ואמר לתלם כי באפריל 2017 בשלב החקירה הסמויה אמרת לו “מה אם הייתי מספר לך לשם הדיון שראש הממשלה נתניהו יודע שאתה בעסקי הפלדה ואתה בן משפחה, ובאותה עת המדינה מושקעת בניהול אפיקים אם טיסנקרופ קונה דברים ומר נתניהו מעורב מאוד בקידום חתימה על הנושא. אתה חושב שאולי הוא היה צריך כמשרת ציבור לדווח או להרחיק עצמו מעסקים כאלו או להתייעץ איתך?”

ניר שאל את תלם “מדוע אתה חוקר חשד בלי אישור יועמ”ש?”. העד השיב כי “זו פסקה כירורגית, אני לא מבין מאיפה אתה מסיק שיש פה חשד נגד ראש הממשלה? מיליקובסקי עצמו לא היה חשוד ובכל מקרה אם היה עולה היינו מבקשים אישור. החקירה היא בידיעה ואישור עד ליועמ”ש הכל בסמכות.

עד כאן ציטוט.

מה אפשר לומר? הגילוי ששחיתות ועבריינות קיבלו חסינות מעוררת פלצות, שלא לומר מעלות תחושות של השתוממות.

המשטרה ידעה שהפושע קיבל עמלה מהעיסקה החשודה והיועץ לכנופייה מנע בדיקה? מה אפשר לומר? זה ממש מוזר, שכן שיתוף פעולה עם פשע במודע זו עבירה די חמורה.

דוקטור מכובד למשפטים שעבד במערכת הציבורית הרבה מאוד שנים בתפקידים בכירים לא מכיר את החוקים הקיימים? המשפטן שסייע ביודעין לעבריין סידרתי שבגד בביטחון העם הישראלי לא ידע שהוא שם עצמו במצב מסוכן, שלא לומר מסתבך באופן פלילי?

פעם הנשיא ריבלין הופתע ואפילו לא האמין שישראל נתנה אישור למכור כלים מסוכנים למצרים אבל אז קנצלרית גרמניה כנראה ביקשה מהמזכירה שתראה לו את המסמכים.

ציטוט:

ריבלין הביע דאגה ממכירת הצוללת למצרים, מרקל הוכיחה שיש אישור ישראלי.
על הפגישה החגיגית בין המנהיגים לפני שנתיים לרגל 50 שנות יחסים העיבה מבוכה: מרקל הופתעה מדברי ריבלין נגד עסקת הצוללות עם מצרים, וגילתה שיש בידיה אישור ישראלי. במשטרה נערכים להשלים את עסקת עד המדינה עם מיקי גנור: “בידיו מידע על עוד פרשיות ביטחוניות.

עד כאן ציטוט.

יש סבירות שאת המכתב שמהווה ראייה קבילה לבגידה בביטחון מדינת היהודים בעבור רווחים אישיים כתב היועץ המשפטי, ואולי זה מסביר את דרישתו לא לחקור את החשוד המרכזי. טוב לדעת שהמסמך המרשיע מתוייק בסדר מופתי באיזה משרד ממשלתי גרמני.

מה שאולי קצת יותר מטריד להבין מהלעיל הוא שלא רק במשטרה ובמשרדו של היועץ המשפטי לממשלה לכאורה הכירו את הבעייה החמורה, שהיא בעצם חשד לבגידה בביטחון המדינה בעבור עמלה.

כל שומרי הסף, נשיאת בית המשפט העליון הנכבדה, פרקליט המדינה והמבקר את פעילותה, ואפילו שני נשיאים בחליפה יפה, כולם נתנו רשות רשמית וחגיגית לפושע סידרתי לנהל את המדינה כאילו הכל כשורה. מעניין אם זה היה מרוב אהבה או בגלל איומים וסחיטה?

הערה אחרונה: את התמונה המזוייפת שלחה למערכת כתבתנו בינה, שהיא בעצם מכונה. במציאות הפושע נוהג לאחוז בסיגר ביד השנייה.

קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- סיכון לאומי דורש טיפול מיידי. קישור למאמר בשם- כסף במיזוודה זו בעייה. קישור למאמר בשם- כיתבי אשמה ופשעי מלחמה. קישור למאמר בשם- הכסף בא מקטאר והסוף הפך מר.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן