אשר יגורתי הגיע רגוע
בדרך כלל אשר יגורתי ידידי מגיע בריצה בהולה וקיצרת נשימה למעוני. הוא הולם בעוז תזזי על דלתי, נכנס בסערה ונראה די סוער, מפוחד ועצבני, שלא לומר חרדתי או קצת היסטרי כדי להיות נימוסי ולא שיפוטי או חלילה ביקורתי.
היום נשמע צילצול מנומס, ובדלת עמד לו אשר יגורתי ידידי כשהוא נראה רגוע, נינוח וחייכני. מה קרה אשר, שאלתי בדאגה לנוכח השינוי המשמעותי, הכל שגרתי? אם תכניס אותי בשמחה אספר לך מה שלומי כך ענה לי ידידי, ורק אז נזכרתי שתדהמתי כנראה גרמה לי לדבר אליו כשאנו עדיין בשטח ציבורי.
אשר יגורתי לגם בשלווה מהמשקה שמזגתי, שם רגל על רגל, הניח את הכוס בידיים שלא רעדו כרגיל והתרווח על ספתי. נו? תהיתי לנוכח השינוי המפליא שחל בידידי החרדתי, אתה כבר לא מפחד שיבוא לנו אסון לאומי או שאולי התחלת טיפול רפואי ונפשי כדי לחוש אושר עילאי?
חס וחלילה, אשר יגורתי ענה לי, הכל טיבעי, וחוץ מזה אני נהנה לדאוג כל הזמן, לחוש עצבני ולחשוש שרודפים אותי או קמים לכלותי. זה הרגל יהודי מסורתי שגם עוזר לי להישאר עירני.
מה יכולתי לומר? המהמתי שהבנתי כדי להישמע תרבותי, אבל במציאות לא הכל היה ברור לי. רגע, שאלתי, ומה שחששת שיבוא לחזון הציוני בגלל העבריין הסדרתי כבר לא משמעותי או מהווה סיבה לתחושת איום קיומי תמידי?
לתדהמתי התשובה מאוד הפתיעה אותי. אשר יגורתי ידידי טען שהממשל הנוכחי פועל ברוח החזון הציוני ושוב יש דיבורים עם השכנים על פתרונות לבעיות באזור המזרח תיכוני. מה יכולתי לומר? מאוד שמחתי שאשר ידידי כבר לא חש כל כך עצבני.
קישור למאמר בשם- מבחן התוצאה די דומה לחזון האומה. קישור למאמר בשם- יש מגעים, סיכומים ואפילו סיפורים. קישור למאמר בשם- נראה שהציונות שבה לנתיבה. קישור למאמר בשם- חזון הסבבים האלימים. קישור למאמר בשם- קיפאון ומדון הם החזון לציון? קישור למאמר בשם- מה עם החזון לציון?
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
