חיים בין הרצוי למצוי

חיים בין הרצוי למצוי

היו היה פעם יהודי נבון, למדני, סקרני ואמיץ שחי בעיר רחוקה בשם וינה. האיש למד רפואה אבל במקום לפתוח מרפאה וכנראה מחמת סלידה מדם הוא התחיל לפתח מדע שבכלל עוד לא הומצא.

התיאוריות והגילויים של העברי הוינאי היו די מזעזעים, כנראה בגלל שהם היו לגמרי נכונים אבל עד אז מוצנעים ומוסתרים. נו, טוב. לא מספיק שהיהודים תרמו משיח אומלל ורב חסד ז”ל לנוצרים, באו גם אינשטיין ופרוייד כדי לשנות לעולם קצת את החיים.

זיגמונד הקשיב לנשים ואנשים והבין שכנראה נולדנו עם דחפים ויצרים. מה לעשות? אנחנו כנראה רוצים לחיות ולעשות ילדים כדי שיהיו דורות באים, וכך אנו נוצרים. למעשה, אפילו יצירים הגונים, מתורבתים ומחונכים סובלים מהדחף לעשות הכל כדי להשאר עוד קצת בחיים, ומחשק לקיים מצוות ככתוב בכתובים.

במילים אחרות, אפשר לומר שבעולם קיימים שני סוגים עיקריים של ברואות וברואים. יש כאלה שהן והם חסרי שליטה, גסים, יצריים ואנוכיים, והאחרים והאחרות לא מודים או מודות שגם להן ולהם יש כל מיני דברים שחבויים מתחת לבגדים.

אבי הפסיכולוגיה המודרנית סיפר שיש אצלנו הבדל בין השכל ליצר, שלעיתים גובר, מתעורר או משתחרר. הראש אומר לנו שצריך להתנהג יפה, אבל הדחף העז לפעמים מתעלם מזה כי יש דבר מה שהוא נורא רוצה.

 נו, טוב, המצב הקיומי המעצבן הזה אומנם שגרתי מאז ימי הגן, אבל ההליך החינוכי המייגע והארוך מצליח לספק לנו רגש אשמה בריא. בצורה זו, כשאנו חוטאות וחוטאים המצפון שלנו חש קצת עצבני שכן הוא מוסרי. בקיצור, יש מאבק תמידי בין מה שאנו באמת רוצים, חשים וחושבים לבין מה שאנו מעזות או מעזים להציג בפני אחרים מחשש לעונשים או ליגלוגים.

המאבק הזה נקרא קונפליקט, והוא גורם לסיכסוכים פנימיים מתמידים בין הבנתנו את החוקים המגבילים לבין דחפים אישים שהם לעיתים קצת פרועים. במילים אחרות, פרויד גילה שאנו רוצים בעיקר לחיות, לפרות ולרבות, ולכן כל משחקי החברה מהם אנו כל כך מתלהבים ומתרגשים הם בעצם נשף מסכות.

אנשים רוצים להראות מחונכים, תרבותיים ושפויים, אחרת צצות בעיות מכל מיני סוגים, שהרי אנו יצורים חברתיים ודי ביקורתיים. חלילה, אם נספר ביושר גלוי מה אנו באמת חשים, רוצים או חולמים הדבר עשוי לגרום לאישפוזנו במקומות סגורים.

כאשר היצר מאיים להשתלט על הבינה המאבק בו גורם לנו לחוש חרדה. סך הכל, אם הדחף ינצח אנו עשויים לקבל מהגננת נזיפה או שנורשע בערכאה. למעשה, יודעי דבר מספרים שהגיבורים משתלטים על יצרם, וזה אומר שהמצב קצת שונה אצל רוב העם.

סיפוק דחף הוא דבר חשוב ואפילו הכרח, אחרת אנו חשים תסכול, צמא, רעב או זעף. לא תמיד ניתן לתת ליצר את כל מה שהוא רוצה, אבל לו זה כלל לא משנה. למעשה, היצר הדורשני הוא בערך כמו תינוק צרחני שלא ירגע מייד עד שיקבל איזה בקבוק מרווה.

הרצון לספק דחף עז מניע אותנו לפעול מהר, ולפעמים די קשה לשכל לשלוט ביצר, במיוחד כשהרעב או החשק גובר.

ציטוט בלועזית אנגלית:

In Freud’s psychoanalytic theory of personality, the pleasure principle is the driving force of the id that seeks immediate gratification of all needs, wants, and urges. In other words, the pleasure principle strives to fulfill our most basic and primitive urges, including hunger, thirst, anger, and sex.1 When these needs are not met, the result is a state of anxiety or tension.

עד כאן ציטוט שמסביר שסיפוק צרכים הוא דבר שמניע אנשים, ולא תמיד כשזה קורה יש התחשבות בנהלים המקובלים. כנראה שמסיבה זו אנחנו חוששים ומפחדים מיצרים מולדים, שכן כולן וכולם אומרות ואומרים לנו מאז שהיינו קטנות וקטנים ועד שלבשנו מדים שצריך לכבד את החוקים, ושחשוב להיות מאופקות ומאופקים אחרת נענשות נענשים.

העיקרון השני של פרויד הוא הרצון להימנע מכאב, וכאמור, הגילויים הללו מאוד הסעירו את הקהילה העולמית שעד אז כנראה לא שמה לב. נו, טוב. אז הדוקטור עשה לעצמו קריירה כשגילה שיש לנו צרכים ודחפים, ומאז יש בעולם המון פסיכולוגיות ופסיכולוגים, שלא לדבר על כמה מטופלות ומטופלים.

בעוד שפרויד חשב שהמאבק בין היצר לשכל הם המקור לחרדה, שזה במקרה לגמרי נכון, אפשר לומר דבר נוסף על התופעה המטרידה.

כל הסבל האנושי בעצם נובע מההבדל בין הרצוי למצוי. הציפייה לא לסבול, להנות ולאכול לפעמים מתנגשת עם המציאות המרה שלעיתים כוללת בוץ טובעני ונטול ערך תזונתי או סתם חול.

יתכן מאוד שזו הסיבה להמצאת עוד חוכמה יהודית, אבל קצת קשה להוכיח זאת מבחינה מדעית.

קבלה היא שמו הנוסף של ספר הזוהר, והגישה נחשבת לפילוסופיה יהודית עמוקה וקדושה. כנראה במטרה למנוע אי הבנה לגבי הכוונה הסמוייה בחוכמה העתיקה, המילה- “קבלה” נועדה להסביר בקיצור את התורה כולה: על כל מה שבא לא צריך לשאול- “למה?”, אלא רק לנסות לקבל זאת באהבה ולעבור הלאה. זה אולי לא תמיד קל, אבל המשוכנעים טוענים שצריך אמונה.

הפער בין הרצוי למצוי תמיד יהייה קיים. החוכמה היא כנראה לקבל זאת בלי תלונה, תהייה או זעם. כל מה שאנו בעצם מסוגלים לעשות זה לנסות למצוא פתרונות, להתגבר על מהמורות, לסור מרע, לעשות טוב, לבקש שלום ולמנוע מלחמות כואבות.

יודעי דבר מספרים שהיתר כבר באחריות השוכן במרומים. למרבה הצער, זה אומר שלא ממש משנה אם נצחק או נבכה, אבל פסיכולוגים אוהבים לדבר על זה.

קישור להסבר באנגלית לגבי עיקרון ההנאה של פרויד. קישור למאמר בשם- למה? ככה. קישור למאמר בשם- האמונה החילונית והמצווה המרכזית.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

3 thoughts on “חיים בין הרצוי למצוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן