חתול, מפלצת או ילדה יפה?

חתול, מפלצת או ילדה יפה?

יש בזירה הרבה אנשים ונשים שכנראה מאוד משתוקקות ומשתוקקים לכותרות בעיתונים, לתשואות, לשבחים, למעריצות ולמעריצים. לצורך זה, כל האמצעים ואפילו הפסולים כשרים.

המומחות והמומחים בכאלה שעשועים מזיקים בכוונה יזומה משמיעים לפרהסיה ההמומה דברים משונים, מקוממים, אכזריים, שיקריים או סתם לא מוסריים, וזה מקבל תשומת לב שכן חטאים או מאבקים על החיים מעניינים את הצופות הנדהמות והצופים המזועזעים.

הנה קם לו איש מטופח, מלוקק והדור שלכאורה מתפרנס יפה מיחסי ציבור, ומספר מרצונו שהוא בעצם מפלצת נקמנית, זועמת, מרושעת וחסרת התחשבות שהייתה נותנת לחולות וחולים למות. האם כך מדבר אדם שכביכול עוסק בטיפוח יחסי חברה? מה, הוא מעולם לא קרא בתורה ואינו יודע שלחיים יש קדושה?

הנה ציטוט מעורר פלצות, שלא לומר השתוממות:

רהב מדגיש כי לדעתו אין להעניק טיפול רפואי לחולי הקורונה שלא התחסנו. “אני לא הייתי מטפל בהם כי אני לא חושב שהם זכאים לטיפול. המערכת הרפואית לא צריכה לטפל באדם שעושה לה דווקא. אתם לא רוצים להתחסן? תישארו בבית אם אתם חולים, כי אתם כל כך חכמים ויודעים יותר טוב מכולנו”.

המדיניות הזו, להשקפתו, צריכה להיות בתוקף אפילו אם מדובר בבני נוער שהוריהם מנעו מהם להתחסן. “זה כמו האימא החצופה שלא מחסנת את הילד לחצבת ואז כשהוא חולה ומדביק חצי גן – היא רצה לרופא. לא, שבי בבית עם הבן שלך ותהיי אחראית לגורלו”.

עד כאן ציטוט שבעצם מספר שלדעתו של רהב רב החסד והרחמים כדאי שניתן לאנשים למות, כנראה בעוון פחדנות, בורות או הססנות.

כידוע לגולשות ולגולשים ברשת יש המון דוברות ודוברים, ולפעמים אפילו נתקלים באנשים אדיבים וסבלניים או נשים עם נימוסים.

בשאר המקרים, בדרך כלל מדברים עם אזרחים עצבניים ואזרחיות נרגזות עם ליקויים או יותר מידי צרות בחיים, אבל אין באמת חובה להתרגש מדיעות או רגשות גולשים של אחרות ואחרים, כמובן, אלא אם נהנים לרדת לרמה של המלעיזות והמכפישים, להתפלש בבוץ ולהשמיע גידופים גסים שלא ממש מקדמים את העניינים שרק מחמירים.

מי שמספר לקוראות ולקוראים מרצונו החופשי שהוא מפלצתי, אכזרי ולא מוסרי, או שהוא לא מסוגל להתשתלט על יצרו מחמת היותו אנושי, גאוותני או תוקפני עושה זאת למען רווח ציבורי?

מי שמצהיר שלא אכפת לו שילדים חולים לא יקבלו טיפול מציל חיים מראה על התחשבות וכבוד לאחרים? מה, באמת לא אכפת למומחה הגדול ביחסי ציבור אם מליון ישראיות וישראלים, כולל ילדות וילדים, ימותו כמו זבובים? כך בונים יחסים טובים?

ההמלצה המפלצתית שלעיל תואמת למצווה בכתובים לגבי קדושת החיים או שהיא רק משקפת את דעת הדובר, שלפעמים כנראה חש עצבני או קטלני ואולי לא תמיד אוהב את כל הברואות, הבצלמים והברואים כמצווה בכתובים?

הווידוי הפומבי המרשים עושה יחסי ציבור טובים? הרעיון של מניעת טיפול מחולים תואם לעיקר המסר בכתובים? זה מעיד על נימוסים והתחשבות בזולתים?

קישור מאמר ב- N12. קישור למאמר בשם- יתכן שהלא נודע מעורר קצת חרדה. קישור לשיר- חתול מפלצת.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן