ליצן אלים, גזען ומסוכן

יש ילדים חסרי אחריות שאוהבים לשחק באש, אולי מפני שזה מרהיב, חם, מלהיב ומרגש.

למרבה הצער, אנשים שחשים כעוסים, זעופים, עצבניים ומאויימים מידי פעם נוטים להביע את ריגשותיהם האישיים על ידי גרימת נזקים לזולתים אחרים כדי שיבינו איך הם מרגישים מבפנים.

בתורה אנו מצווים לכבד את היצירים שאינם רצחניים, תוקפניים או מסוכנים, אבל נראה שלא כל חובשי הכיפה האלימים והפרועים מתחשבים בחוקים. מי יודע? אולי זה קורה מפני שלדעתם של השוגים המזיקים והזדוניים יותר חשוב לשנוא, להסית, ולפגוע בברואים שאישית הם לא אוהבים.

ציטוט:

שבוע בחיי הפירומן הפרלמנטרי איתמר בן-גביר.

שתי התנגשויות עם ח”כים ערבים, מהומה עם משפחות שכולות, עימות עם שוטר במאחז בלתי חוקי, ולסיום נפנוף באקדח מול מאבטח. האיש פשוט לא ראוי.

עד כאן ציטוט.

מה אפשר לומר? מה שלא ראוי זקוק לשינוי, אחרת יש סיכוי שיבוא גינוי. ומה שאינו נקי דורש ניקוי וחיטוי.

עיקרה של תורה מתחיל במילה-ואהבת. למרבה הצער, לא כל מי שמתחזה ליהודי וחובש כיפה מרשימה מבין במצוותיה, וזו קצת בעייה.

כמובן שאפשר לנסות לעשות הצגה לפרהסיה ולהצדיק גזענות, שנאה עזה, תוקפנות ואלימות באהבת הארץ והתורה הקדושה, אבל התירוצים הללו לא ממש משכנעים את אלה שכן מבינים בה. סך הכל, בניפנופי אקדח לא מביעים אהבה או רצון להסדרה ושלווה.

קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- תוקפנות, גזענות, אלימות וחסינות.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.