האשמות פליליות ועשרת הדיברות

כל הדתות מסבירות שצריך לכבד את הבריות, לעשות טוב ולהימנע מפגיעה, אלא אם זה למטרות הגנה ואין ברירה.

סביר שהמסרים הזהים נכתבו במקומות וזמנים שונים לאחר שבוצעו המון משגים כואבים, עצובים ומצערים, והיה צורך להסביר ליצירים איך חיים ביחד בלי לסבול מכל מיני ייסורים מיותרים.

רק האמיצים והגיבורים שלא מפחדים או מאמינים בשוכן במרומים ששופט חטאים כנראה מעזים להפר את מצוותיו הקדושות ממניעים אנוכיים, חמדניים או נכלוליים. למרבה המזל, רוב התושבות והתושבים כן מכבדים את הנהלים.

להלן פירוש עדכני של עשרת הדיברות, שכן נראה שהשחיתויות והסטיות הרבות גרמו לקצת תקלות.

קודם כל, צריך להאמין שקיים אלוהים, והוא לכאורה רואה את כל הדברים שאנו עושים במחשכים, אחרת לא ממש חוששים מחשיפה או נרתעים מעונשים. בקיצור, המצפון והשוכן במרומים רואים את כל מה שאנו מעוללים, והם לא שוכחים.

אסור לנו להסחף לאמונה בדברים אחרים, גשמיים או מוחשיים, גם לא לסגידה של תמונות מרהיבות עם צדיקים מזוקנים, שכן אז לגמרי מפספסים את עיקר המסר בכתובים. למעשה, חלוקת תמונות עם דיוקן של איזה רב שנחשב למשיח, זה שלפי המצב לא ממש נראה שהגיע עד עכשיו, מהווה הפרה די ברורה של הצו.

ליהודים אסור להשתמש בשמו של האלוהים לעניינים מעשיים, כלכליים או אישיים. למעשה, כבודו נמצא הרבה מעל כאלה דברים שוליים. בקיצור, אל אחד רוחני, בלי תמונות, ולא בארץ, על גבעה, בחריצי חומה עתיקה או בתוך המזוזה אלא בשמיים.

אחרי שמוסבר לנו איך צריך לנהוג באבינו שבמרומים מגיע למאמינים פרס ניחומים נחמד ונעים, ובסוף השבוע אנו נחים. למעשה, ההבדל בין קודש לחול הוא רעיון גדול, במיוחד כשביום שישי יש אוכל מאוד טעים לאכול.

אם השוכן במרומים יצר את הכל וגם אותנו ברחמיו הרי שבאמת חשוב לכבד את מעשיו, אבל אסור לשכוח מי ילד, גידל, האכיל, טיפל, הגן ושמר עלינו מאז שבאנו. לפיכך, מתן כבוד להורים הוא מצווה מאוד חשובה וטובה. סך הכל, מחר או מחרתיים גם אנו נהייה זקנות וזקנים.

כשהיחסים עם היצרנים ברורים אפשר לעבור הלאה ולדון ביחסינו עם הזולתים האחרים, שכנראה גם נבראו ברצון השוכן במרומים, אפילו שלא תמיד אנו מבינים את פשר הדברים בהם אנו נתקלים.

יתכן שאבותנו ראו שאם עשרה גברים זועקים וסוקלים נמר באבנים הוא נמלט בלי לקחת את אחד הילדים. מצד שני, כשבודדים יצאו לשוח להנאתם ולבדם לא תמיד היה ידוע מה עלה בגורלם כשהם לא שבו לביתם.

במילים אחרות, כשאנו עובדים יחד כקבוצה, היכולת שלנו הופכת ממופלאה למדהימה. לפיכך, חייבים לוודא שיתוף פעולה, אחרת הקהילה אוכלת את חבריה, וזה לא ממש מועיל לה. כנראה שמסיבה זו אסור לנו לאכול בני אדם, לצלות או לטגן אותם, ובטח שלא לרצוח אותם.

הרב חסדו לכאורה ביקש שנייצר צאצאיות וצאצאים, ולצורך זה העניק לנו הורמונים, דחפים, יצרים, מאוויים והוסיף לאדם וחווה כמה אברים שאליהם מחוברים המון עצבים רגישים. כשיש רצון הדדי והרשות נתונה, קיום המיצווה הוא למעשה אירוע די נעים.

הבעייה עם הציווי החשוב לפרות ולרבות היא שקצת קשה לכבות את התאוות, שמטיבען החצוף מתלקחות ללא קשר להוראות, נימוסים והליכות. מסיבה זאת, במשך הדורות התרחשו הרבה אסונות כאשר היו ריבים או אי הבנות לגבי הבנות הנחמדות. האיסור לנאוף כנראה בא כדי למנוע את הבעיות.

לכל אחד ואחת מותר לשמור אמונים ולגדל בבית ילדות חמודות וילדים חמודים, ובצורה זו לא נוצרים עימותים עם השכנים או השכנות, אפילו שקיום מיצוות, אלימות והפרת הוראות גורמים לנו להרבה התרגשויות.

הציווי שמנסה למנוע גניבה אנוכית וחסרת התחשבות בא מסיבה דומה. ציות לחובה הזו תמנע מריבה או הענשה, ותשמור על הכלל המרכזי, שהוא לא לעולל לחברך מה שהיה שנוא עליך.

גם הבקשה להימנע מהפרחת כזבים בפרהסיה נועדה למנוע בעייה, שכן אחרי שאנשים מבינים שעבדו עליהם בא זעם ורצון לנקמה, שזה דבר רע שמזיק לשלוות חיי הקהילה הרגועה.

האמת היא שמאוד קשה לא לחמוד. למעשה, רוב הזמן אנו מביטים בכל מה שיש לאחרים וקצת מקנאים, שכן בדרך כלל לנו אין את כל הצעצועים והתנאים שעימם משחקים העשירים, האמידים והמפורסמים.

יתכן שהבקשה לא לחמוד היא קצת מוגזמת. מה שאולי כן אפשר לבקש זה שאנשים יסתפקו בחלומות, שאיפות ותקוות, אבל שחלילה לא ינסו לבצע עוונות שיובילו להסתבכויות.

לסיכום וכאמור, לא לכולם ולכולן יש אומץ לתת דרור ליצרן ויצרם ולעשות כל מה שעולה על רוחן ורוחם כמו שהיה במשפחתו של הנאשם. יודעי דבר מספרים שהגיבורים כובשים יצרים, אבל רוב בני האנוש מלאים בחולשות ופגמים. יש הרבה איסורים קדושים, אבל כולם בעצם מבקשים שנכבד אחרים.

לכאורה, העבריין הסדרתי נאף ובגד בשלוש נשים, כיזב לכולם במשך שנים, לא העלה את קיצבת הקשישים, היה אחראי למותם המיותר של אלפי חולות וחולים מזיהומים מיותרים בבתי חולים מוזנחים, שלא לדבר על מתן אישור לדרוס עשרות מאמינים בזמן החגים לצרכים פוליטיים אנוכיים.

כזכור לזוכרות ולזוכרים הפושע העליל עלילות שווא על יריבים והכפיש מוסדות דמוקרטיים ברבים. הוא חמד מתנות יקרות ממבקרים נכבדים וגם לקח לעצמו עמלות שמנות ממכירת צוללות בזמן שבמישרד הביטחון לא יודעים על הרווחים האישיים.

בקיצור, נראה שהנאשם בפלילים הפר חלק ניכר מהאיסורים הכי קדושים ליהודים. מי יודע? אולי בגלל זה הוא מסובך עד צוואר בהליכים משפטיים.

אין לנאשם בפלילים, למורשעת הלקויה או ליורש היצר הגס ופרוע סיבה לחשוש מניקמת הפרהסיה המרומה או לחוש חרדה קיומית עזה. להבדיל מהמהפכנים הצרפתיים, הישראליות והישראלים לא יגלגלו בכיכר רבין ראשים שעליהם שערות בכל מיני צבעים מהודרים ויקרים.

מחמת היותינו מתורבתים, נאורים, מתקדמים ואנושיים, בדמוקרטיה החוטאים המורשעים מקבלים תאים, בגדים, מצעים, שקעים חשמליים לקומקומים, שומרים סקרניים, טיפולים רפואיים ואפילו מותר להם לקבל ביקורים מבני משפחה רגועים.

כמה טוב שבארץ כבר לא סוקלים פושעים, נואפים, גנבים, חמדנים ומזניחי קשישים בכיכרות מרכזיים, או חלילה נוהגים כאן כמו בימי הנביאים המקראיים. כנראה שהתקדמנו במשך השנים, אפילו שהחטאים האנושיים עצמם נותרו מאוד דומים.

קישור לעשרת הדיברות בויקידיפדיה. קישור למאמר בשם- שילטון, עוון וקלון. קישור למאמר בשם- הנאשם מודה ומתחיל סוף המחזה. קישור למאמר בשם- למצוא את החיובי בפלילי. 

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר