הציבורי והאישי, החוקי והפלילי
לבושתי הרבה צריך לומר בפרהסיה שיתכן שאני קצת אובססבי לגבי תקשורת ושיח ציבורי. סך הכל, הידברות סובלנית זה המקצוע שלי, והנושא הלאומי מאוד מעניין אותי, שכן לעניות דעתי הוא נוגע ישירות לשלומי, ביטחוני וקיומי הזמני כדמוקרט ציוני.
חוץ מזה, דומני שבאופן אישי אני גם דעתן פטפטני ודברני מטיבעי.
ציטוט:
מילצ’ן: “נתניהו אובססיבי לתקשורת, זה חלק מההישרדות שלו”
עד כאן ציטוט שעוסק בחשיבות ההתחזות במשפחת הנאשם בשחיתות.
אומנם, תקשורת אנושית וציבורית מאוד מעניינת גם אותי, אבל להבדיל מהנאשם הפלילי מעמדי, כבודי, תסרוקתי, עניבתי, אבטחתי, הוני, רכושי ותילבושתי לא ממש חשובים לי.
די משמחת אותי המחשבה שיתכן ומשפחת המלוכה מקבלת דיווח יומי מפורט מכל מה שעולה בעיתון ברשת נקודה קום לגבי מעלליה המביכים בתקשורת הכתובה.
מי יודע? אולי בגלל הבעת עניות דעתי הדמוקרטית הדלה נגד פשע הושמתי ברשימה שחורה? למעשה קשה לי לחשוב על סיבה יותר טובה.
בעזרת השם, בקרוב תודח הכנופיה ואולי תוסר מעלי המיגבלה שכבר שנים מציקה לי בהתמדה, ומרגישה כמו עין רעה או לקוייה. נו. טוב. אסור לאבד תיקווה.
קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- אולי צחנה תסלק את האשפה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
