חרדה לאומית על הספה הטיפולית

עין לציון צופייה, וזה יותר חשוב משעות שינה. חוץ מזה, ככה זה אצל צאצאי יהודים שעברו חורבן, עבדות, גלות ארוכה והתעללות נוראה.

ללא קשר להימנון המדינה, לישראלים הרדופים והחמושים יש הרגל לישון עם עין אחת פקוחה. מי יודע? יתכן שזה בגלל ההיסטוריה העגומה או סבבי הלוחמה שטרם הסתיימו בהסדרה ככתוב במגילה.

אולי ניתן לקבל את החרדה הלאומית המתמידה בהבנה או להתרגל אליה, שכן זו השגרה. סך הכל, המזרח התיכון יכול בין רגע להפוך למערב הפרוע, ולא תמיד יש התרעה.

פרט למצב הביטחוני המקומי, שהוא לא ממש חיובי, מאז ילדותינו מלמדים אותנו שבכל דור יבואו זדים רשעים וינסו לכלותינו, וכנראה שגם הנבואה הזו קצת משפיעה על עמדתנו, חשדנותנו, דאגתנו וגישתנו

איך מרגיעים אומה עתיקה שסובלת מחרדה קיומית תמידית לקיומה ושלומה, וגם יש לה סיבה טובה לדאגה?
יכול להיות שהתשובה המלאה כבר מזמן נמצאת בתורה ואין צורך דחוף להשכיב אומה שלמה על הספה הטיפולית הרכה כדי ללמוד קצת להרגע מהדאגה המטרידה. אולי רק צריך שנסור מרע, נעשה טוב, לא נעולל לאחרים מה שלנו לא נעים, נבקש ונרדוף הסדרה, והכל יהייה כשורה?

למה לא ללמוד מספר הספרים איך מסתדרים בכבוד עם הזולתים? איפה בתורה כתוב שאנו צריכים להיות סרבניים, קיצוניים, גזעניים, אנוכיים, תוקפניים וכוחניים?

למה המאמינים כל יום אומרים- שים שלום כמה פעמים? יספיקו המילמולים? מה לגבי מעשים? המאמינים הכשרים התפללו המון שנים לניסים, אבל רק בזכות החלוצות הציוניות והחלוצים הציוניים שקמו ובאו להפוך חלום למציאות יש עכשיו מדינה עצמאית ויחסית דמוקרטית ליהודים.

בקיצור, רק שלום באמת מביא ביטחון, וזה גם החזון לציון, חלילה לא מדון, אסון ויגון. כשזה יקרה כנראה שנוכל לישון יותר בשלווה, בלי לחשוש בהתמדה מרשימה או לקפוץ בבהלה קיומית עזה מכל רחש או שאון.

קישור למאמר בשם- רובים פלסטינים מצילים יהודים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר