מספת הטיפולים למיזמים הזויים
האמת היא שאין צורך באולם רחב ידיים כדי לתקן את העולם או לנסות לסייע לבני אדם ובנות חווה להתגבר על דאגתן או יגונם. כדי לעשות את רצונו מספיק מרחב אישי קטן, אבל חשוב שהוא יהייה מופרד, שקט, חסוי ומוגן.
התעודות המשעממות שממוסגרות בתמונה על הקיר נמצאות שם בעיקר כדי להסביר למפקפקים ולמפקפקות שמזה שנים רבות יש רשות רשמית וממלכתית לעסוק בעניין. למעשה, כתוב שם שאני מומחה, אבל ברור לי לחלוטין שיחסית לכל מה שקורה, אינני יודע הרבה.
כשאני לא נמצא במשרדי המקצועי אני רץ למחשב שלי ומנסה להיות עיתונאי, שכן תיקון עולם גם כולל ניסיון לשפר את המצב הלאומי באופן מילולי. לפחות כך זה בעבורי.
לאחרונה הבנתי שכל הפעילות הזו בעצם כלל לא מספיקה, שכן על אף כל המאמצים משום מה עדיין לא תוקן לגמרי מצבה של האומה שכבר מספיק סבלה. האזרחיות והאזרחים עדיין מתלוננות וסובלים, יש לוחמה במקום רגיעה, מצוקה במקום רווחה, וזו בעייה.
לצורך העניין, ומתוך מחשבה שהזמן נגמר והמלאכה מרובה, יתכן שהישיבה הטיפולית בכיסא נדנדה תוחלף במזימה קצת יותר גדולה. מי יודע? אולי זה יצליח ותבוא לכולן וכולם בעולם קצת הקלה והטבה.
מצד שני וכדי להיות גם מציאותי ולא יותר מידי חולמני, חשוב לזכור שהרבה פעמים מנסים, משתדלים, מתאמצים והתוצאה היא אכזבה. ככה זה. הכל ברצונה של השכינה.
קבלה היא חוכמה יהודית עתיקה ונבונה, רק צריך להשלים עם העובדה שלעיתים רוב הזמן התוצאה קצת לגמרי שונה מהתקווה.
קישור למאמר בשם- הושלם צעד ראשון במסע לאי שם. קישור למאמר בשם- עוד חזון קטון
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
