המועדון שוב מאמין בחזון
סבא של אמא פעם היה סנטור באיזה עיר בירה רחוקה, ואחרי שהיא גילתה שדעותי מועלות לעיונה של הפרהסיה די בהתמדה היא הפצירה בי בכל לשון של בקשה ובדאגה רבה שלא אעז לעסוק בפוליטיקה.
הבטחתי לאימי אחוזת החרדה שאינני חושק בשום לישכה, עמדה רמה או אבטחה. למה להרוס את חיי המשפחה ולבזבז זמן על מריבות מנומסות ותרבותיות במליאה עם חברי כנופייה עבריינית שחטאה והודחה?
כדי לקיים את ההבטחה, שזו כנראה עוד סיבה שתמנע מימני יכולת להשתתף בשעשועי הפוליטיקה בהצלחה, לא עשיתי שום ניסיון להציג מועמדותי לשירות המדינה שכבר מספיק סבלה. למה לעצבן את אמא או סתם להשקיע ואז לחוש אכזבה?
חוץ מזה, גם אם זה היה חלילה נעשה מתוך איזה דחף ציוני או מחמת אובדן עשתונות זמני, סביר שהיותי זוטר שולי ודי אלמוני הייתה כנראה עוזרת לי לחמוק מהצורך לסייע בהובלת עמי להגשמת החזון הלאומי.
מועמדים ראויים, אמיצים, אחראיים, מנוסים, שקולים, נבונים, ציוניים ונחושים מובילים עכשיו את מדינת היהודים, ואולי אפילו יוגשמו חזונות לאומיים שהוזנחו שנים. אין שום צורך להפריע לאנשים טובים ומצויינים לעשות דברים נהדרים. בהחלט אפשר רק להציע או להריע מהיציע.
קישור למאמר בשם- להציע או להריע מהיציע. קישור למאמר בשם- נאשם בפלילים ואוסף עבריינים. קישור למאמר בשם- הנאשם הפלילי הוא עבריין סידרתי.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
