אפילו פרשנים מנוסים כבר מודאגים

אפילו פרשנים מנוסים כבר מודאגים

במשך זמן רב ישראל חיה תחת הרושם שבמידת הצורך, היא לא תעמוד לבד בקרב ושיהייה לה גב רחב שיחוש למנע מצב בו עוד בית נחרב. על יושביו.

למרבה הצער, בתקופה האחרונה ולאחר הדחת הכנופיה עם כיתבי האשמה יש תקומה ליחסינו עם הדמוקרטיה הכי גדולה, וזה נפלא.

מצד שני, לא לגמרי בטוח שהיא באמת מעוניינת לסכן את כוחותיה במזרח התיכון, שהוא ביצה טובענית, בודנית ועכורה שמספקת המון פרנסה ליצרני הנשק שמחמשים את שני הצדדים הרבה שנים בעבור מזומנים רבים.

בעברית קלה, אין מי שיפתור בעבורנו את הבעייה, וספק אם אי פעם באמת היה מישהו שהיה חש בריצה בהולה להביא ישועה לאומה שמאז אלפי שנים נרדפה בהתמדה, הושמצה, הוכפשה, ניזוקה, סבלה, ושרדה.

הנה ציטוט מודאג וקצת זועף שכנראה מנסה להבין מדוע אין פעילות ונחישות:

ביידן מאפשר לאירן להשתולל בעירק.

ניסיון ההתנקשות בראש ממשלת עירק הוא שיאו של מהלך אירני, משולח רסן, להכפיף את הממשלה החדשה למרות של "משמרות המהפכה" • ומה עושים בוושינגטון נוכח המתקפות, מעבר לתדרוכים כלליים? כלום ושום דבר!

עד כאן ציטוט מלא התרגשות, עם סימן קריאה מרשים בסוף, כנראה למען הדגשת הרצינות, הדחיפות וההשתאות.

מה אפשר לומר לפרשן רב הידע, הותיק, המנוסה ומנוכר? זה לא ממש משנה מי יהייה אחראי לסוף המר.
מה זה חשוב אם נראה שזמנה של איראן נגמר בגלל אי פעולה של גורם זר, או בזכות כוחותינו שמתאמנים כבר?

אין צורך להטריד את אמריקה שעסוקה עם סין, מגיפה ורוסיה. אומנם, זה קצת לא נעים להיות אחראיים לשואה אצל אחרים, אבל בתורה כתוב שמותר לקום על הקמים.

בעברית קלה, זכותה של אמריקה להישאר רגועה, אבל זה עדיין לא אומר שלאיראן תהייה נוכחות קבועה בשכונה. בעזרת השם, יש לנו אפשרות לחסל את מה שמאיים.

היינו הראשונים בעולם לקחו עוד מנה ומנעו צרה? אולי שוב נדגים שחשוב להיות נועזים במצבים קשים.
כנראה כדי להיות מנומסים, לשמור על הסכמים דיפלומטים ויחסים טובים, האמריקאים בטח יקבלו הודעה מראש, ויתבשרו שזה עניין של כמה רגעים, וכבר לא יהיו יותר איומים מסוכנים,

קשה יהייה להאשים את המתגוננים על שהיו תוקפנים כדי לוודא שאין סיכונים והם נותרים בחיים, אבל סביר שהעולם המזועזע נראה ינסה לטעון שלכאורה היה ניתן להשתמש באמצעים דיפלומטיים פחות אלימים, אלה שכבר לא עובדים שנים בזמן שהסיכונים מחמירים והזדים מצפצפים על דיבורים, ומתקדמים.

למטה יש רשימה ארוכה של קישורים למאמרים שנועדו להתריע, לצלצל בפעמונים ולהעביר מסרים מאוד ברורים. מי שמתעלם מסיכונים ובכל זאת פועל כדי להשיג יכולת לפגוע באחרים לוקח על עצמו סיכונים שלעיתים הם סופניים.

מותר להגן על החיים מסיכונים, גם אם צריך להשכים, וזה באמת קצת לא נעים לנו ולצופים.

קישור מאמר ב- N12. קישור למאמר בשם- אם אין אני לי מי לי. קישור למאמר בשם- הישראלים מודאגים והאיראנים מבועתים. קישור למאמר בשם- גולשים מדיבורים למעשים. קישור למאמר בשם- לבינתיים איראן עדיין כאן. קישור למאמר בשם- מריחת זמן וענני עשן לבן. קישור למאמר בשם- כל האופציות ועוד כמה אפשרויות. קישור למאמר בשם- ביקור מדיני ודיון רציני. קישור מאמר בשם- זה נימוסי להתריע לפני צעד סופני. קישור למאמר בשם- לפעמים אמצעים נוראים נעשים כשרים. קישור למאמר בשם- מותר לקום על הקמים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

3 thoughts on “אפילו פרשנים מנוסים כבר מודאגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן