די לחכימא ברמיזא

די לחכימא ברמיזא

הנדסת תודעה והפרחת כזבים מופרכים ברבים בצורה משכנעת שלא תעורר חשש אצל ההמונים שמא הדברים אינם נכונים או אמינים משום מה לא נלמדת במוסדות אקדמיים. אולי זה קצת חבל, שכן אפשר לעשות מזה קריירה מרשימה, להונות הרבה אנשים ונשים, ואפילו לצבור מעמד, כוח והמון מזומנים.

כנראה שהמשתמשים בשיטה הנלוזה, זו שלא מותירה מקום למחשבה עצמאית, משכילה וחופשיה, לא רוצים שהנתינות והנתינים יבינו ששוטפים להם את המוח, מסחררים סיפורים לצרכים אנוכיים, מגהצים ותולים.

דיפלומטית מדוברת היא שפה קצת שונה מהדרך בה רוב האנשים מתקשרים, והעוסקים בה מנסים לעדן, לרסן ולאפסן את הכוונות האמיתיות מאחורי כל מיני מילים כדי לבלבל את המאזינים.

הנה למשל, בעברית אומרים: אתה משגע אותי. לך כבר להסתפר שכן רק אינדיאנים הולכים כך ברבים.

בדיפלומטית אומרים: אני מכבד את זכותך להביע את עצמך, ונהנה לראות נערים מסופרים שנראים מסודרים.

עכשיו אפשר לעבור ולראות איך הדברים עובדים אצל המקצוענים.

ציטוט:

ארה”ב מסירה כפפות בחילופי המהלומות עם ישראל, לקראת חידוש שיחות הגרעין.

אחרי שבכירים ישראלים מתחו ביקורת על ממשל ביידן הלהוט לדבריהם לחזור להסכם עם איראן, האמריקאים טוענים שישראל כשלה במאמצי החבלה שלה במתקני הגרעין – והשיגה בהם תוצאה הפוכה מזו המיוחלת.

עד כאן ציטוט.

לכאורה, אמריקה קצת זועפת שכן ישראל מחומשת, לא מתפשרת ולא מוותרת, אבל גם אחרי יצירת עיכובים מרשימים ורבים איראן לא עוצרת.

הישראלים חוששים שהאמריקאים יסגרו הסכמים חפוזים עם חורים גדולים שישאירו אותם חשופים לאיומים קיומיים. האמריקאים מספרים שמעשי חבלה קטנים לא עצרו את האיראנים, אבל לכאורה מבקשים לנסות לעשות הסכמים עם מי שכבר הפר אותם המון פעמים.

המסר בכותרת והעימות שלכאורה קיים כלל אינו ביננו לבין אמריקה, וזה כנראה בגלל הצורך לנהוג בדיפלומטיות רגועה בזמן שקיים חשש אמיתי להתלקחות ואלימות בזירה הנפיצה.

המסר הוא בעצם לאראנים: שימו לב. לאמריקאים קשה לעצור את הישראלים העצבניים והמושים שכבר סימנו יעדים ומתאמנים. הציונים לא ממש מקשיבים שכן משום מה ביטחונם, שלומם וקיומם קצת יותר חשוב להם מיחסים דיפלומטיים מצויינים עם חברים מודאגים.

למראית העין, לכאורה יש ויכוח בין אמריקה לישראל. במציאות, הכותרת והפוזה כנראה נועדו להסביר לאיראן שאפשר לדבר, לוותר, להסתדר ולהשאר, ובהחלט גם ניתן לסרב, להיפרד מהקרובים ולספר שהכל יהייה בסדר.

בקיצור, אמריקה היא השוטר הרגוע והטוב עם המקל הגדול, וישראל היא העצבני הקטן שלפי פרסומים זרים גם אצלו יש מחבט גדול. חלילה באמת יפרוץ עימות חסר עמימור, איראן היא זו שכנראה תסבול או תיפול.

קישור למאמר בהארץ. קישור למונח- די לחכימא ברמיזא בויקיפדיה. קישור למאמר בשם- להנחות שגויות יש תוצאות מצערות. קישור למאמר בשם- השטן הגדול משמיע קול.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר

דר' רון קראוס

בהכשרתו דר' רון קראוס, יליד 1961, הוא פסיכולוג קליני מומחה עם רישיון בארץ ובארה"ב. רון כתב שני ספרים בנושא טיפול נפשי ברשת בהוצאה האקדמית אלסוויר, ונבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לבריאות נפש ברשת לשנים 2003-4, הוא העורך של הקוד האתי לטיפול ברשת, כתב טור שבועי בידיעות אמריקה, במדור ניו ג'רזי, למשך שנתיים. פרסם 4999 מאמרים בבלוג בשם- תיקון עולם בקפה נקודה דה מרקר, שנסגר, ולימד 15 שנה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון, במטרופוליטן קמפוס, עד שנת 2014. דר' קראוס שב ארצה עם משפחתו כדי להיות קרוב לאמו ואחיו, ז"ל. היום הוא עובד עם משפחות שכולות בעבור משרד הביטחון, ובזמנו הפנוי עורך את עיתון ברשת נקודה קום

One thought on “די לחכימא ברמיזא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן