התיאוריה ויישומה

כידוע ליודעות וליודעים, הנוצרים הנחמדים דוגלים באהבת הזולת, בחמלה ובסליחה, אבל משום מה מאוד סבלנו מהאינקוויזיציה ומהשואה.

לפי המופיע בכתובים, המאמינים העבריים אמורים לכבד הורים, אבל המורשעים בפלילים שמתחזים לצדיקים כשרים משום מה לא העלו את קיצבת הקשישים.

הקומוניסטים האמינו בשוויון, אבל מיליוני אזרחים נרצחו על ידי השילטון. המהפכנים הצרפתיים דגלו באחווה, אבל מרי אנטואנט כנראה לא הספיקה לסיים את העוגה.

במילים אחרות, הדת בדרך כלל נבונה, מוסרית, אנושית ומתונה, אבל למרבה הצער ההנהלה מידי פעם טועה, סוטה מההמלצה, מתעלמת מעיקרה ועושה מה שהיא רוצה.

בדרך כלל, התוצאה של פשיעה מאוד עגומה. חוץ מזה, ההיסטוריה גם שבה על עצמה במעגליות משונה, משואה לתקומה, מחורבן לתהילה, ממכה לחבטה, מפצע לחבורה טרייה, וחוזר חלילה.

יש פסוק שפעמיים מופיע בתורה, וכנראה מתאר מצויין את הבעייה:

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

עד כאן ציטוט בעל משמעות.

בעברית קלה, ללא קשר לדת, לאיזה מגילה קדושה או אמונה עתיקה שהשתרשה, לכולנו יש יצר אנוכי, חמדני ורע מלידה, והחוכמה היא לשלוט בו בגבורה, ולא להזיק או להרע.

חוץ מזה, הפסוק המעניין שלמעלה פחות או יותר מייצג את עיקרה של התורה כולה.

לסיכום, אולי חשוב לא רק לקדש את הספר אלא גם לכבד וליישם את המסר.

קישור לפירוש הפסוק.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.