חיוכים וחיכוכים מנומסים
המחזה רק התחיל אבל אפילו שהוא טרם הסתיים כבר אפשר לנחש מה יהייה בסוף, שזה פחות או יותר כרגיל.
סביר ששני המנהיגים הדמוקרטים הרעננים יהיו מעונבים ומהודרים. הם בטח יחייכו לצלמים הסקרניים וגם ישמיעו אמירות שיעידו על חברות ורעות, מחוייבות ושותפות לעולמים.
מה לעשות, קוראים להצגות הללו פוליטיקה, והן כנראה נועדו לשדר לציבור שהכל בסדר ואין שום בעיות.
במציאות, חזון הציונות הוא דמוקרטיה שוויונית והידברות על הסדרה אזורית, ובעבור אמריקה סיכסוך עז במזרח התיכון הוא סיוט.
למרבה הצער, ראש הממשלה הישראלי לא ממש מעוניין להגשים את החזון הלאומי, אולי מחמת היותו מרדני, קיצוני וסרבני, ולעומתו הנשיא האמריקאי היה מאוד רוצה שיהייה שקט באזור הים תיכוני, שכן העולם גדול ויש לו מספיק צרות בצד השני.
בעברית קלה, נראה שהמנהיג הישראלי מתנגד להליך שלום, שזה חזון המדינה, ואמריקה דווקא מעדיפה להמנע ממלחמה.
ציטוט:
בכיר בממשל ביידן לפני הפגישה עם בנט: “מבינים שחזרה למו”מ עם הפלסטינים לא תקרה בקרוב”.
ציטוט:
בנט יציג לביידן גישה אסטרטגית חדשה מול אירן והבהיר: פוסל כל אפשרות לפתרון עם הפלסטינים.
ציטוט:
למה ראש הממשלה הכריז על בואה של תקופה חדשה ותקווה רעננה כשעלה לטיסה, ומייד לאחר הגיעו ליעדו הוא מגלה שזו כלל לא הכוונה? יש בין שתי ההצהרות של החוגר והמפתח התאמה מלאה? כך בונים פוזה אמינה?
עד כאן ציטוט.
כאמור, המנהיגים שלא ממש מסכימים בנושאים עקרוניים כנראה יחייכו למצלמות ולמצלמים, יפריחו הצהרות יפות למיקרופונים, אבל אולי זה יקח קצת זמן עד שנפתליאון יבין שעדיף להגשים את חזון המייסדים, להציל חיים ולא לריב עם השכנים או חברים מנומסים, במיוחד לא עם אלה שבהם אנו תלויים.
קישור למאמר ב- N12. קישור למאמר ב- N12. קישור למאמר בשם- קיפאון ומדון הם החזון לציון?
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
