יעדים לאומיים ונאשם בפלילים

לא משעמם לחיות במדינה העברית, שעדיין עסוקה בעבודתה ההיסטורית למען הקוממיות השלישית, שלא להזכיר את המאמץ להגדרת זהות לאומית לאור התורה המוסרית והמגילה הדמוקרטית.

אולי בגלל הילדות הקשה, האומה שכבר מספיק סבלה אינה רגועה או שלווה, והרגש הלאומי המרכזי שלנו הוא דאגה קיומית מתמידה, מימנה אנו נהנות ונהנים ללא הפוגה.

בישראל הכותרות תמיד אדומות, כל הסוגיות מרגשות, מקוממות, מפחידות או מביישות. מה אפשר לומר? צריך להבין שהעם העתיק, החכם, המצולק, המושמץ, הנרדף והמוכה רגיל לזה. למעשה, כשכלום לא קורה אנחנו מייד דואגים מה מתרחש בהחבא, ומתי שוב נוכה באופן קשה, מדכא או מבזה.

ציטוט:

השבוע שבו הליברלים קמו להילחם על ערכיהם, נגד יהדות מיסיונרית ואלימה.

עד כאן ציטוט

לאן אנחנו עכשיו הולכים, אחרי שכבר לחמנו במיים עומדים, ייבשנו יתושים, הקרבנו בנות ובנים וזכינו באירוויזיון כמה פעמים?

מה נהייה בעתיד? האם נמשיך להיות דמוקרטיה ציונית ושוחרת הסדרה אזורית או שנהפוך לרודנות עבריינית, לוחמנית, משיחית, כוחנית וגזענית? מה הייתה התוכנית המקורית?

ברוב הזירות מלחמת העצמאות השנייה מתנהלת בנחישות ותרבותיות, בהצלחה מרשימה וללא הרבה אלימות.
אומנם, פה ושם נדרסים, מותקפים או מוכים המפגינים בעד שימור החוקים, אבל אין סימנים מדאיגים לבואה של מלחמת אחים שכן הדמוקרטים הציונים עם הדגלים הלאומיים הם בדרך כלל די מאופקים.

למרבה הפלא, מסתבר שאפשר להביס פושעים רודניים באמצעים אזרחיים וחוקיים. ממש מדהים.

מגילת העצמאות לא תכנע לרודנות. האומה שכבר מספיק סבלה תגבר על העבריינים קמים לכלותה. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בשם- הגיע הזמן להחליף את העבריין.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.