יקוב הדין את ההר, כך נאמר

כזכור לזוכרים ולזוכרות, פעם העם בחר בעגל זהב, אבל זו הייתה טעות לסגוד לפסל נוצץ שהוא בעצם אלוהי שווא. משה המעוצבן קצת זעם, אבל לאחר ההתקף היה צורך לטפס להר עוד פעם, ורק אז הסיפור הושלם.

מה אפשר ללמוד מסיפורים עתיקים שעוסקים בטיבם חסר הסבלנות של ברואים ובצלמים שלא מתחשבים בקשישים יגעים ובחוקים קדושים? אולי כדאי לכבד את ההוראות ולא לסטות? אפשר ללמוד המון מטעויות מביכות.

למרבה הצער, גם אדם אבינו וחווה אימנו קצת הסתקרנו, חטאו ולא צייתו. מי יודע? אולי לכולנו בעצם יש נטייה מולדת לחקור דברים, לחצות קווים אדומים ולהפר חוקים בזמן שהאל העסוק מפצח גרעינים וצופה בסקרנות במשחקי כדורגל מרגשים?

התורה מלאה בסיפורים שמראים שוב ושוב עד כמה חשוב להתחשב באחרים, להימנע מגרימת נזקים ולציית לחוקים. למרבה הצער, לא כל החוטאים, העבריניים והפושעים הסידרתיים מתחשבים בהוראות חשובות שמופיעות בספרים ישנים, והם מסתבכים בפלילים וגם עם השוכן במרומים שהוא כידוע מלך מלכי השופטים.

ציטוט:

יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר הוא ביטוי חזל“י שמשמעותו היא – הקפדה מוחלטת על הכללים, ללא פשרות, ללא גמישות וללא רחמים. הביטוי משמש גם בעברית המודרנית ומופיע בפסיקות משפטיות.

עד כאן ציטוט.

בעברית קלה, ממש כמו בתורה גם היום חטא מביא להענשה. אומנם, לאחרונה הכנופייה העבריינית עושה מאמץ אחרון ונואש להמלט מגורלה, אבל החוק יותר חזק מהפשע, וזה ידוע מאז שמשה התשוש חזר עם שני לוחות חדשים שהוא קיבל מהשכינה הרחומה.

קישור לויקיפדיה. קישור למאמר בשם- הגיע הזמן לטהר את המישכן. קישור למאמר בשם- יקיצה עגומה תביא התחלה חדשה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.