צועדים על אפרם של ההולכים
מצעד החיים מפרנס הרבה גורמים, שחלקם הועברו לישיבה מאחורי סורגים בגלל חמדנות יתר ותאווה לאגירת מזומנים.
המפעל הלאומי החשוב והמרגש כנראה עוזר לצועדים ההולכים לעכל דברים, אולי להרהר באירועים ישנים, ואפילו לחוש חלק ממסע לאומי ארוך, מעניין וקשה שהחל לפני אלפי שנים.
כמה פעמים ביקרנו עם ההורים בגטו בו היהודים סבלו אבל הורשו לחיות על אף קשיים עצומים. בהתמדה נחושה אמא תמיד מסרבת להשלים את המסע המשפחתי ההיסטורי ולנסוע גם לפולניה. אני מבין לליבה ולגמרי מסכים עם ההסבר שלה.
סבא שלי מפוזר כאפר דק בכל רחבי מחנה ההשמדה הכי נורא שאי פעם היה, ביחד עם השאריות המפוחמות של מיליוני יהודים אחרים שעלו כמוהו בארובה לאחר ההריגה.
אמא מרגישה שזה לא מכובד לדרוך על האדמה הקדושה, שכן בעיניה לא ראוי לחלל את קיברו של אביה.
יתכן שצריך לבנות באושוויץ שבילים עם הגבהה כדי שיעמדו מעל האדמה הרווייה באיפרם של בני האומה, שכן מסע זיכרון אמור להראות כבוד לאירוע נורא שפעם קרה.
יש איסור חמור ליהודים לעלות ולדרוך בהר הבית, שכן מיקומו המדיוק של קודש הקודשים אינו ידוע, וחלילה לא ראוי יהייה לצעוד עליו עם סולייה שדרכה גם על דברים במדרכה.
על שרידיו של סבא שלי כל שנה צועדים המונים רבים עם דגלים לאומיים, וזאת כנראה כדי לגלות השתתפות בצער היהודים ולהביע חמלה לקורות האומה שכבר מספיק סבלה.
קישור לויקיפדיה- מצעד החיים. קישור לאתר ההנצחה של סבא. קישור למאמר בשם- שנאה היא שגיאה מזיקה. קישור למאמר בשם- שנאה אינה עיקרה. קישור למאמר בשם- למה המורדים הכשרים אלימים? קישור למאמר בשם- כמו היסטוריה, גם הסתה חוזרת על עצמה. .
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
