שאיפות אישיות והצהרות סותרות

כזכור לזוכרות ולזוכרים, מי שפעם שימש כשר משפטים מטופח, מגולח ומרשים שירת בנאמנות צייתנית ושאפתנית את הנאשם בשלל תיקים פלילים במשך הרבה מאוד שנים.

אומנם, כמו חברים זהירים אחרים בכנופייה הוא נמלט מספינת הפיראטים מלאת החורים כשהצטברו האישומים הפליליים, ומיהר לחבור לאנשים ישרים במקום לגדל ילדים מנומסים או לאגור מזומנים. מצד שני, נראה שמעולם הוא לא הפסיק לחלום על תארים מפוארים ושליטה באחרים.

למעשה, שורת התבטאויות בעייתיות שפורסמו לאחרונה מראות די בבירור שהנאמנות של שר המשפטים לשעבר היא בעיקר לקידום עצמו כמועמד ימני נקי, וכנראה שהשותפות עם בני והמחנה הממלכתי נעשתה לצורך פוליטי, תדמיתי וזמני.

ציטוט:

השר גדעון סער נגד גנץ בחדשות 12: נסיעה מדינית? טעות. דרוש אישור ממשלה.

ביקורת – מתוך המחנה הממלכתי: השר וחבר הקבינט טען שנסיעתו של גנץ לוושינגטון “לא מתאימה לנורמות ולמצב המלחמה שאנו מצויים בו” • עם זאת הבהיר: “אני משוכנע שגנץ יביא תועלת בביקור, אבל הם צריכים להיעשות בדרך הממלכתית המקובלת”

עד כאן ציטוט.

כנראה שחזון המדינה לשיוויון, ביטחון והסדרה בשכונה עדיין לא נראים לפוליטיקאי הסרבני כתוכנית טובה, וזו בעייה שרק תנציח מלחמה ותגרום סבל לאומה שכבר מספיק סבלה.

חוץ מסירוב להגשים את חזון האומה, לפי דבריו מי שבגד בשותפו ובליכוד עשוי שוב לערוק גם מהקבוצה הממלכתית, כאילו שזיגזוג וחוסר נאמנות יזכו אותו בהערכה ציבורית או שידרוג.

חוץ מחשיפת שאיפה אישית להנהיג את החבורה הימנית, העבריינית והסרבנית, גם מה שנאמר בעצם היה קצת מוזר.

מצד אחד מושמעת ביקורת על מסע חשוב וחיוני לאמריקה במקום שתנתן תמיכה למאמץ שנעשה לטובת המדינה, אבל באותה נשימה גם נאמר שיש תיקווה להצלחת הנסיעה. נו? אז איזה משני צידי הסוגייה יותר משכנע?

לפוליטיקאים נכלוליים יש יכולת לומר בנשימה אחת שני דברים סותרים בלי למצמץ או לחוש מבויישים, אולי זה נעשה כדי שאחר כך הנוכלים יאמרו שהם תמיד צודקים, וזה כנראה נכון לפחות בחצי מהמקרים.

קישור למאמר ב- N12. קישור למאמר בשם- מי שבמומו לא פוסל מסייע לנוכל.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.